~ לילית מדברת ~

ברכות אהובים, אני לילית.

הבטחתי היום לשומר שארסן את שפתי כך שדברי יגיעו לקהל גדול יותר, יחד עם זאת עוצמת המסר שלי לא תירגע. אני החברה התשיעית והאחרונה של קבוצת ה 9. התגלמתי במקום אחר, בממדים אחרים, רק על מנת לחזור עתה אל כדור הארץ ולגלות ששמי וההיסטוריה שלי נכתבו מחדש כדי ליצור נפרדות ופחד. רבים האמינו לסיפורים האפלים שסיפרו עלי. תתביישו! בסיפורי הבריאה שלכם הייתי האישה הראשונה, ואני כאן על מנת לישר את ההדורים, שכן זהו זמן מיוחד עבור כל האנושיים לגלות שינוי בכיוון. לא מזמן היה סדק במציאות ואני הגחתי מחדש.

מתרחשת עתה התרגשות בכל הקיום. זה לא מתרחש רק על פני הפלנטה שלכם, אלא בפינות רבות של הקוסמוס. הספירלה הנשית עולה על פני כדור הארץ על מנת להשיג את האיזון הנחוץ כדי לנוע אל תוך הרמה הבאה של כל היש. הבינו, יקרים, זו אינה התקוממות נגד הגבריות. זה אינו תיקון באמצעות כיבוש. זו היזכרות של האיזון שהושג על ידי רבים אחרים בכל היקום. זהו זמן לתת ידיים ולטפח זה את זה, לא רק על פני האדמה, אלא עם רבים אחרים הנמצאים כאן עתה והעומדים לחשוף את עצמם.

במשך עידנים רבים על פני הפלנטה שלכם, עוצמה נמדדה תכופות באמצעות כוח, מהירות, מבנה, בעלות ושליטה. אלה אינם דברים רעים, והם אפילו עזרו בתחילתו של הגזע האנושי. יחד עם זאת מזמן גדלתם מהצורך בחוסר איזון זה, ועתה הוא עוצר אתכם. הגבריות והנשיות פשוט מושלמים כאשר הם עומדים בפני עצמם. העקרון הזכרי בונה את המיכל אך הנשיות ממלאת אותו בחיים. הגבריות יכולה להפנות את החרב אל יעד, אך הנשיות שואלת: "האם דרך זו תרפא, תזין, ותכלול?" האחד בלי השני יוצר עיוות. ביחד הם יוצרים עולמות. הפלנטה ארץ והאנושות היו תקופה ארוכה ללא איזון. הספירלה הטבעית של היקום פותחת הזדמנות לשינוי ולשובו של האיזון. האם אתם מוכנים להניח את החרב?

הבה ונספר לכם על עולם כזה בו הייתי לאחרונה.

רחוק מעבר ליכולת הגעת הטלסקופים שלכם, מעבר למפות השמים המוכרות, היתה פלנטה בשם אריס. Eris. זה לא הכוכב החוץ-שמשי שגיליתם, אלא היבט רב-ממדי של כדור הארץ. היא נצנצה באוקינוסים סגולים, יערות כסופים, והרים שהיה נראה שהם מזמזמים ברכות כאשר הירח היה מלא. אריס היה עולם של יופי אדיר, ועל פני פלנטה זו הנשים היו המין הדומיננטי.

אולם דומיננטיות על פני אריס אינה דומה לזו שעל פני כדור הארץ. הנשים באריס לא שלטו באמצעות דיכוי. הן שלטו אמצעות התכווננות. הן הקשיבו עמוקות לנהרות, לאלה שטרם נולדו, לזקנים, לחלומות הילדים, ואפילו לשקט שבין המילים. המועצות שלהם התקיימו במעגלים, המקדשים היו פתוחים לשמים, והכלכלה לא היתה מבוססת על מחסור אלא על תפוצה. אף אחד לא היה הבעלים של מים. אף אחד לא מכר זרעים. אף אחד לא קיבל שבחים על אגירת מה שאחרים היו צריכים. במשך זמן ארוך גם אריס היתה בחוסר איזון, אולם שמנו לב ושינינו.

אריס שגשגה במשך אלפים רבים של שנים. העקרון הנשי הינחה את הכול. ריפוי התקבל בברכה. לידה היתה קדושה. לימדו אינטואיציה כשפה. רגש לא קיבל התייחסות של חולשה אלא יחס דומה להתייחסות שלכם למזג האויר, משהו שיש להתבונן עליו, להבינו ולכבדו.

אך אפילו גן עדן יכול לגלוש לחוסר איזון.

במשך הזמן, הנשים של אריס החלו לאבד אמון בעיקרון הגברי. לא בגברים, שכן היו גברים באריס, אלא באנרגיה הזכרית עצמה. הן קישרו כיוון עם שליטה, מבנה עם מאסר, אמביציה עם אלימות והגנה עם פיקוח. ולכן הן ריככו את הכול. קבלת החלטות התארכה והתארכה. גבולות הפכו להיות מטושטשים. עודדו את הצעירים להרגיש כל דבר אך לא תמיד לימדו אותם מה לעשות עם תחושות אלה. יצירתיות היתה בשפע, אך חזונות רבים נותרו בלתי גמורים.

כוכב הלכת היה טוב לב אך הוא החל לאבד מומנטום.

ואז הגיעה עונת הרוחות האדומות.

פעם בשבע מאות שנה, אריס עברה דרך שדה של אבק קוסמי שהפך את השמים לאדומים. בדרך כלל זה היה בלתי מזיק, ואפילו יפה. אולם בפעם זו הרוחות נשאו מינרל משונה שהתביית באוקיינוסים הסגולים ועמעם את היערות הכסופים. התבואה נחלשה. המים המרפאים איבדו חלק משירתם. המועצות התכנסות במשך ימים ולילות רבים, מקשיבים מבפנים, חולמים, וממתינים להדרכה.

ביניהם היתה אישה צעירה בשם שרה.

על פי הסטנדרטים של אריס, שרה לא נחשבה כאישה חכמה. היא היתה יותר מידי ישירה. היא שאלה שאלות שגרמו לאי נוחות. היא אהבה את דרכי הנשים העתיקות, אך היא אהבה גם כלים, גשרים, מפות ומכונות. כילדה היא בנתה לוכדי רוח מצדפים ועצמות, מכשירים שיכלו להפוך זרמים של סערה לאנרגיה חזקה. הזקנים חייכו נוכח ההמצאות שלה, אך היו רבים שהתלחשו: "היא נושאת יותר מידי חדות ברוחה."

לילה אחד, בעוד הרוחות האדומות יללו בעוברן בערבות הקריסטל, שרה נעמדה מול המועצה הגדולה ואמרה: "הקשבנו עמוקות. עתה עליו לפעול בבירור."

נפלה שתיקה. אחד הזקנים השיב: "פעולה ללא הרמוניה מלאה עלולה לפגוע בעולם." שרה הרכינה ראשה. "כן. אולם הרמוניה ללא פעולה גם היא יכולה לפגוע בעולם."

מילותיה הטרידו את המועצה. היו שחשבו ששרה אינה מכבדת אותם. אחרים חשו שמשהו מתעורר בתוכם, משהו עתיק וכמעט נשכח.

שרה הציעה לבנות מגדלי הדהוד גדולים לאורך החוף. מגדלים אלה לא יילחמו ברוחות האדומות; הם יקבלו אותן, יסננו את האבק עם המינרל, וישלחו זרם מטוהר חזרה לאטמוספירה. זה ידרוש דיוק, משמעת, קואורדינציה ומועדי סיום – ביטוי מאוד גברי. אולם העיצוב עצמו הגיע מתוך הקשבה לחוכמה הנשית העמוקה של הפלנטה.

המועצה היססה.

ואז גבר זקן בשם תור צעד קדימה. הגברים באריס מוערכים, אך לעתים נדירות הם הובילו. תור בילה את חייו כשומר האבנים וכחוקר עצמות ההרים. הוא דיבר בלחש : "העיצובים של שרה יעבדו."

רבים הסתובבו אליו, מופתעים. הוא המשיך: "אך לא משום שזה יכבוש את הרוח. זה יעבוד משום שזה ייתן לרוח משימה קדושה." לאחר ויכוח לוהט, אישרה המועצה להתחיל בעבודה.

במשך ארבעים ימים ולילות, האנשים באריס עבדו יחד. הנשים הובילו את מעגלי התוכנית, גברי ונשים עיצבו את המגדלים. ילדים שרו דפוסים טונאלים לאבנים. הזקנים בירכו כל הקמה. בפעם הראשונה מיזה דורות זכרו באריס את השמחה של התמקדות בעשייה. לא עשייה קדחתנית. לא עשייה שולטת. עשייה קדושה.

לבסוף המגדלים התרוממו כחבצלות כסף לאורך קו החוף. כאשר הרוחות האדומות באו שוב, הן נכנסו למגדלים בנהמה. כל הפלנטה רעדה . היו שפחדו שהמגדלים יתרסקו. אבל אז הגיעה ספירלת קסם.

לא רק שהמגדלים טיהרו את הרוחות. הם החלו לשיר. הצליל עבר דרך האוקיינוסים, אל תוך היערות, מתחת להרים, ואל תוך הלבבות של כל הוויה על פני אריס. בשיר זה שמעו האנשים משהו מדהים. הפלנטה עצמה מעולם לא גססה. היא עברה שינוי. הרוחות האדומות לא נשאו רעל, אלא מתנה לא משולבת, מינרל שיכול היה לעורר חיים חדשים, אולם רק אם הוא מאוזן באמצעות מבנה מודע.

בתוך שבועות יערות הכסף פרחו בזהב. האוקיינוסים הפכו מסגול לכחול-ירוק זוהר. פירות חדשים הופיעו, מתוקים יותר מכל פרי שהיה ידוע עד אז. היבולים החלשים גדלו חזקים יותר. המים המרפאים שבו עם צבע עמוק יותר. ושרה, הנערה שאמרו שהיא נושאת יותר מידי חדות ברוחה הפכה להיות נודעת לא כמורדת, אלא כ"גשר הראשון".

היא לימדה את אנשי אריס שהנשיות אינה מאבדת כוח כאשר היא מאמצת את הגבריות. היא הופכת להיות יותר שלמה. הנשיות כאן לא רק כדי להרגיע. היא כאן על מנת ליצור, להוביל, להגן על החיים, לדבר אמת, ללדת מערכות חדשות, ולהתעקש שיש לחלוק את השפע. הגבריות כאן היא לא רק על מנת לצוות. היא כאן כדי להתמקד, להחזיק יציב, לבנות צורות שוות שיאהבו אותן, ולפעול בשרות החיים.

יקירים, אני מביאה דברים אלה כמסר של תקווה לאנושות.

העצמה נשית זו אינה מגמה. זו נחיצות פלנטרית. זו חזרתה של החכמה לעוצמה, של חמלה להנהגה, אינטואיציה למדע, ושל יראת כבוד לבריאה. אך העצמה האמתית אינה דורשת מהנשים להפוך להיות גרסה פגועה של הגברים. היא מבקשת מכל ההוויות לכבד את הנשיות שבתוכם: לחלק שמקשיב, מטפח, כולל, מרגיש, מקבל ויודע. באותו זמן הנשיות המועצמת אינה דוחה את הגבריות. היא מברכת אותה, מעדנת אותה, ומזמינה אותה הביתה.

עתיד כדור הארץ לא ייבנה באמצעות שליטה. הוא ייוולד באמצעות איזון. כאשר הנשיות תעלה בלב פתוח ובקול ברור, וכאשר הגבריות תעמוד לידה בשרות במקום בשליטה, האנושות תגלה את אשר אריס גילתה: הסערה מעולם לא היתה הסוף. היא היתה ההזמנה.

יקירים, החזיקה בתקווה זו קרוב אליכם. הרוחות של כדור הארץ גם הן משתנות.

כקבוצת ה 9, אנו מבקשים מכם לנהוג זה בזה בהערכה, לטפח זה את זה, ולשחק היטב ביחד.

אני לילית, הידועה כאשה הראשונה. שבתי ואני אוהבת אתכם מאוד.

אספבו.

זכויות יוצרים 2000 – 2026
הכוונה היא שמידע זה יועבר הלאה וניתן יהיה להפיצו בחינם, בשלמות או בחלקים. בעשותכם זאת אנא תנו קרדיט ל- www.SteveRother.org ולמתרגמת. תודה על העזרה בהפצת האור!

להענקת תמורה