משימת החיים

גיליון 863

26.7.2019

 

ניל דונלד וולש

www.CwG.org

 

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

אגרת מניל

היי ידידי הנפלאים...

'שיחות עם אלוהים' לימד אותי שמה שקורה בחיי איננו סתם מסע משום מקום לשום מקום. זהו תהליך. זהו תהליך עם מטרה ומשמעות. זהו תפקוד היקום. זו הפעולה העכשווית של פעילות נצחית. אינני כתם חסר משמעות של אבק על פני הרצפה הקוסמית שאיננו שווה אפילו שיראו אותו, בטח לא שיחגגו אותו. אני גדול, וחשוב, וכן, אפילו חלק נהדר של הביטוי המתמשך לעולם של האלוהות.

'שיחות עם אלוהים' לימד אותי גם שאלוהים סולח לי לחלוטין ולגמרי על ה"פשעים" שלי – אותם האל רואה רק כ"שגיאות", כ"אי הבנה" וכ"טעויות", בעודה מחזיקה אותי בעריסת אהבתה, מחבק אותי בחום חמלתו והבנתו העמוקה, מעודד אותי עכשיו ונותן לי את הכול לנוע קדימה עם מטרתי בחיים האלה: להכיר את עצמי כפי שאני באמת, ולחוות זאת.

בדרך זו האל חווה את עצמו... וזו הדרך היחידה בה האל יכול לחוות את עצמו.

לכל אחד מאתנו, כפי שלמדתי להבין, יש שליחות. כלומר, קיימת "משימה" [אם אני יכול להשתמש במילה הזו] שאנו נותנים לעצמנו בכל תקופת חיים. [הו כן, יש לנו תקופות חיים רבות. למעשה זה מספר אינסופי]. כל משימה מאפשרת לנו לבטא ולחוות היבטים נוספים של האלוהות.

משימתי בתקופת חיים זו, דבר שהתבהר לי, הינה פשוטה וברורה: להחזיר לאנשים את עצמם, ולשנות את דעתו של העולם ביחס לאל. בגדול, זו השליחות של כולנו, וכל אחד מאתו מממש אותה בדרך הטבעית והמושלמת לו בכל תקופת חיים.

ניתנה לנו המתנה של שמחת האל ושלוות האל בלבנו, והוצעה לנו הזמנה לחלוק זאת עם כל אחד בו חיינו נוגעים – מבלי להתחשב בנראות החיצונית שלעתים נראית כגורמת לכך שהדבר בלתי אפשרי.

למדתי שכל נסיבות החיים, התנאים, האירועים והחוויות, נשלחו אלי כהזדמנויות לעשות זאת. כל רגע – אפילו [ובמיוחד] הגרועים שבין הרגעים – הינו מתנה היוצרת שדה הקשרי אשר בתוכו אני עשוי לבחור באיזה אופן ברצוני לחוות את עצמי, להחליט איזה חלק בחוויה הפנימית אבטא בצורה הפיזית. אני גם חושב שבכל התגשמות של חיים האל מייצר את אותו שדה הקשרי.  לא אשפוט, וגם לא ארשיע.

חיים ללא שפיטה הינם החלק היותר קשה עבורי, אך הם ההתחלה של החוויה הקדושה, וכאשר התבוננתי בעומק החיים התבהר לי שאנשים רבים מאוד יצטרכו לחיות מבלי לשפוט אותי על מנת שאוכל לחוש את האהבה הסובבת אותי. וכך הדבר אותו אוכל לעשות במידה הקטנה ביותר בתמורה לברכה האדירה הזו הינה להציע את אותו דבר בתמורה, ולחיות מבלי לשפוט אחרים. אז מי מביננו ישליך את האבן הראשונה?

אני מחוזק בחיי באמצעות מחשבה נותנת חרות זו: סלחו לי, האל וכל אוהביי. עתה אני בוחר גם לסלוח לעצמי, ובכך לשכון במקום מלא שמחה של יצירה מתעוררת. שכן שום דבר טוב אינו יוצא מאשמה, וכל הדברים הנפלאים יוצאים משמחה.

איזו שמחה הינם החיים, עם כל העצב והכאב, החיכוכים והעבודה הקשה, המבחנים והמכשולים. איזו שמחה לחיות ולחוות את כל זה, ולהיות מסוגל לבחור איזה חלק להפנים ולהתייחס אליו כאל שלי. להיות בעל בחירה זו, ואכן לממש אותה, נקרא החוויה הקדושה.

 

אהבה וחיבוקים,



להענקת תמורה

 

טואול בניית אתרים