הגדרת 'החוויה הקדושה'

גיליון 856

7.6.2019

 

ניל דונלד וולש

www.CwG.org

 

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

אגרת מניל

היי לכולם...

בשבוע שעבר הבטחתי שבגליון זה נתבונן במה שלמדתי בדיוק באמצעות השיחות שלי עם אלוהים, ידידותי עם אלוהים, והחוויה שלי בקשר שלי עם אלוהים. הבה ואתחיל דיון זה בכך שאספר לכם שקודם כל, למדתי מהי באמת החוויה הקדושה. ולמדתי כיצד להיכנס לחוויה זו מתוך רצון. לא למדתי כיצד לשמור עליה באופן קבוע. אינני בטוח כלל אם אני אכן רוצה זאת.

אסביר זאת אחר כך. אני יודע, חכו רגע, שזה נראה דבר בלתי רגיל לומר אותו, אולם זה יהיה נושא השיחה שלנו כאן. ואני מקווה שכל השיחה הזו תעזור לכם להתקרב לחוויה האישית שלכם, ולגלות את האמת שלכם בנושאים אלה.

הייתי רוצה להציע את ההגדרה האישית שלי ביחס לחוויה הקדושה, על מנת שנדע בדיוק על מה אני הולך לדבר. הגדרה זו צצה אצלי באופן בלתי צפוי לפני מספר שנים בעודי משיב לשאלת מייל שנשלחה אלי על יד אדם ממיין. הבה ואחלוק עמכם את השאלה והתשובה, ותראו למה אני מתכוון.

(בתחילה נראה שאין לשאלה כל קשר לנושא המדובר. אך חכו. בזמן שעסקתי בתשובה לשאלה צצה אצלי ההגדרה של החוויה הקדושה. תראו מה אתם חושבים על כך.)

היי ניל... לאחרונה אני מתחבט בשאלה מה פירוש המילה "שליחות" בעולם הפלורליסטי. במהלך ההיסטוריה היו למילה זו יעדים רבים – להמיר אחרים לאמונה ה"אמתית"; להרחיב את ממלכת האל; לעשות צדק לעניים ולאלה שנדחקו לשוליים, וכו'.

נראה שעולמנו מאוד קצר רואי כאשר אנשים מחשיבים את האמונה שלהם כאמונה ה"אמתית" ואת אמונתם של האחרים גוזרים כגיהינום. היות ולכל אחד מאתנו יש תפיסה מעט שונה ביחס לפירוש המילה "אמונה", מהי האחריות האישית של כל אחד כלפי האנשים האחרים – הן אנשים בעלי אמונה שונה והן אנשים חסרי אמונה?

האם עלינו לנסות להראות לאחרים את מה שאנו מחשיבים כ"אמת", או האם עלינו לנסות לחלוק עמם, ללמוד מהם, ולבנות חברות הדדית? מה פירוש להיות אדם בעל אמונה – דהיינו: נוצרי, בודהיסטי, מוסלמי, או כל אמונה אחרת – בעולם פלורליסטי?

ניל, תודה על כל תגובה שהיא או על תובנות שיתכן שיש לך!

מאט, Natick, MA

ניל מגיב...

מאט היקר... השליחות האמתית היחידה הינה השליחות של הנשמה, הרוח, האישית. כל שליחות אחרת הינה שלוחה של זה. השליחות של הנשמה האישית הינה להכיר את עצמה כפי שהיא באמת, בחוויה האישית שלה. למדתי שניתן להשיג זאת בכך שיוצרים אותה ככזו. החיים אינם תהליך של גילויים; הם תהליך של יצירה.

הקטש כאן הוא, שבמציאות אולטימטיבית  לא ניתן ליצור שום דבר, שהרי כל דבר שאי פעם היה, הווה ואי פעם יהיה נוצר כבר. ולכן, אחרי הכול, תהליך היצירה למעשה איננו יצירה, אלא תפישה. זה קשור לראיית מה שתמיד היה שם, לידיעה של מה שתמיד היה האמת, ולהתנסות בחוויה היחידה שקיימת. בגדול אנו מכנים זאת 'אלוהים'. הקטע הוא שלא ניתן לחוות את החוויה היחידה הקיימת אם היא, למעשה, "החוויה היחידה" הקיימת. והסיבה, בהיעדר מה שאינו, מה שהינו – אינו.

במלים פשוטות, בהיעדר החושך האור אינו. בהיעדר הקור, החום אינו. בהיעדר הלמעלה, אין דבר כזה למטה. אי אפשר לחוות אף אחד מהדברים האלה אלא במונחים יחסיים. הדבר נכון גם לגבי האל. ולכן, לצורך העניין, זה כולל את הנשמה האנושית, היות והרוח האנושית, בחלקה הינה האל. היא קדושה והינה היבט בעל צביון אישי של כל היש.

אם אין דבר בסביבה, אם אין דבר בסמוך, זה אינו כל היש, ולכן לא ניתן להכיר את כל היש מתוך התנסות. אם אין דבר הקיים שהוא אינו,  [ובהגדרה דבר זה חייב להיות נכון,] לא ניתן לחוות את מה שקיים. לא ניתן לחוות גם כל חלק ממנו. אפשר להכיר אותו, אך לא ניתן לחוות אותו. כלומר לא ניתן להכיר אותו במונחים של יחסיות [וזוהי בעצם ה"חוויה"], אלא רק במונחים מוחלטים. זו האמת במציאות של המוחלט.

זכור תמיד: חוויה הינה ידיעת הדבר המוחלט במונחים יחסיים.

שיחה לא רגילה זו תמשיך כאן בשבוע הבא.

 

אהבה וחיבוקים,



להענקת תמורה

טואול בניית אתרים