ניל מדבר על מוות פתאומי

גליון 191

השבוע ברצוני להשתמש במכתב שהגיע לידי לאחרונה, כנקודת זינוק להזכרות בחומרים מ'שיחות עם אלוהים'.

וזה המכתב שקבלתי לפני ימים אחדים...

ניל היקר,

חיכיתי בקוצר רוח לפרסום הספר 'בבית עם אלוהים'. ימים אחדים לאחר שהוא הופיע על המדפים בחנות הספרים המקומית שלנו, אבי נפטר באופן מאוד מפתיע ופתאומי, בגיל צעיר ובתקופה מאוד פורייה ונהדרת בחייו.

הוא היה אשי מדהים - רוחני, איש העולם הגדול, מעורב בנעשה בעולם דרך תנועות השלום ועוד ארגונים רבים אחרים. הוא היה עורך דין שפעל למען ילדים מוכים דרך העבודה שלו. הוא היה אדם אינטלקטואלי שאהב לקרוא. נראה היה שהוא יודע מעט על כל דבר. אובדנו היה טלטלה, לא רק בשבילי, אלא בשביל כל מיודעיו. הוא היה מתנה מיוחדת לעולם.

הספר 'בבית עם אלוהים' עזר לי, אבל ישנם שני דברים שאינם ברורים לי.

ראשית, אלוהים אומר שלאנשים שעוזבים יש הזדמנות לשוב חזרה. מיד לאחר "מותו" של אבי, יכולתי לחוש בנוכחותו לידי. אני חושבת שהוא היה מבולבל, ולא ממש נהנה מהמצב שלו. בקרתי מדיום שמצאתי שהיא מאוד מדוייקת, ומבלי שאספר לה שאבי עבר, הוא מיד הגיע לחדר. ואכן, על פי מה שהמדיום ראתה, היא אמרה שאבי מוטרד מעט אבל הוא "נח", והדברים יתבהרו בשבילו עם חלוף הזמן. הוא לא היה מוכן לעזוב כשזה קרה, היא אמרה, ואינטואיטיבית הסכמתי עמה. הוא דיבר גם על ימיו האחרונים, ונתן מידע שאחר כך אימתתי. "שוחחנו" במשך כשעה, והוא אמר דברים שרק הוא ואני יכולנו לדעת.

מאז אני חשה שאבי המשיך הלאה מהמצב המבולבל והדואג בו היה שרוי, ולאט לאט הוא הלך אל האור. וכך, אני במבוכה מההצהרה שאבי "בחר" למות. זה לא היה נראה שהוא היה מאושר מהעובדה שהוא עבר - לא לי ולאינטואיציה שלי, ולא למדיום אותה אני מכבדת ובה אני מאמינה. הוא נראה מוטרד ביחס לאשתו החדשה ובתו המאומצת מאוקראינה, כי עוד יש לפניהן דרך ארוכה לעשות בלעדיו.

שנית, הייתי עצובה שאלוהים לא הציע הסבר מפורט יותר בקשר לשמים, והסתפק באמירה שזה היה יותר מיד מסובך מכדי להסביר. מאחר והספר נקרא 'בבית עם אלוהים', האם הוא לא יכול היה לפחות לנסות? ספרים אחרים הסבירו זאת, או לפחות ניסו, ואני פספסתי את ההזדמנות להבין מהי הסביבה בה נמצא אבי האהוב.

תודה עבור הספר הקסום הזה ועבור כל ספרי 'שיחות עם אלוהים' שנמצאים על המדף שלי. אני אסירת תודה לך ולאלוהים על כך ששיניתם את חיי דרך המילים הללו.

מרגוט

מרגוט יקירתי,

תודה על מכתבך. הוא מאוד משמעותי עבורי, ואני מאוד מעריך את העובדה שהיו לך הפתיחות והאומץ לכתוב אותו.

מרגוט יקרה, ההתנסות שתיארת מאשרת הרבה ממה שאפשר למצוא ב'בבית עם אלוהים', כולל "הביקור" של אביך לאחר מותו. ב'בבית עם אלוהים' שאלתי האם אנו אי פעם שבים כנשמה אל אהובינו שעדיין חיים בגוף פיזי, ואלוהים ענה "כן".

זה אכן יכול לקרות, אלוהים אמר, במהלך השלב השני של המוות, לאחר שהנשמה מבינה שהיא אינה נמצאת בגוף פיזי. אבל מה באשר לבלבול של אביך? 'בבית עם אלוהים' אומר:

"אתה יכול להיות אחד מאלה שמתים כשהם בחוסר בטחון האם יש חיים לאחר המוות. (ואם זהו המצב...) אתה תהיה מבולבל וחסר בטחון לגבי מה שקורה, וזה יגרום לך להתמודד עם מה שמתרחש בדרך שונה לחלוטין. אתה תבין שאתה אינך הגוף שלך, שאתה "מת" (זה קורה לכל אחד בשלב הראשון), אבל מאחר ואינך בטוח לגבי מה קורה, אם בכלל, בהמשך, אתה עלול לבזבז הרבה מאוד זמן בנסיון להבין איך להמשיך."

יתכן ותרגישי שזה לא מתאר את מצבו של אביך כי הוא היה, כדברייך, אדם רוחני, ולכן סביר להניח שהיה ברור לו האם יש חיים לאחר המוות. אולם פתאומיות המוות שלו עלולה היתה לסחרר אותו אל תוך בלבול בקשר למה שמתרחש ולגבי מה יקרה בהמשך. אם אני מבין נכון, עזיבת גוף פתאומית ובלתי צפויה, גורמת למצב כזה לעתים תכופות.

אבל אל תתייאשי בגלל זה, כי זה היה רגעי בלבד. 'בבית עם אלוהים' אומר:

"ברגע לאחר "מותכם" אתם כולכם תמצאו עצמכם בנוכחות מלאכים, מדריכים וישויות עדינות מאוד אוהבים, כולל הנשמות או המהוּת של כל מי שהיה חשוב לכם בחייכם. אלו שהכי אהבתם יהיו הכי קרובים אליכם, הם יקיפו אתכם.

נוכחות האהובים הללו ונוכחות המלאכים, תהיה לכם לעזר רב מאוד. הם יעזרו לכם 'להתאקלם' ולהבין מה בדיוק קורה לכם, ומהן האפשרויות שלכם."

הטקסט של 'בבית עם אלוהים' ממשיך ואומר...

"...ברגע שהנשמה רואה ומבינה שהיא אינה גוף, נקודת המבט שלה משתנה באופן מאוד משמעותי, כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם. וזה, למעשה, מה שמניע את הנשמה לשלב השלישי של המוות, כשמוותרים על כל המחשבות... וחווים את המציאות האולטימטיבית."

זה קורה כאשר נשמה, בשלב השני של המוות, חדלה לחשוב שהיא המחשבות שלה. השכל שלה. כמו שאני מבין זאת, בשלב הראשון של המוות, אנו מבינים את הרעיון שלנו, שאנחנו הגוף שלנו. בשלב השני, אנו מבינים את הרעיון שאנחנו המחשבות שלנו, או השכל שלנו. בשלב השלישי אנו מבינים את הרעיון שאנו הנשמה האינדיבידואלית, ואז אנו מתאחדים עם 'הנשמה היחידה שישנה'.

מה שקורה בשלב השני של המוות הוא, שאנו חדלים "לנסות להבין." אנו פשוט מבינים את הרעיון שאנו סכום כל מחשבותינו. כמו שנאמר ב'בבית עם אלוהים'... "כשאתם מבולבלים, אובדי עצות ומחפשים תשובות מהיקום, אם רק תכבו את החלק בכם שמנסה נואשות להבין מה קורה, ותציתו את החלק בכם שיודע שיש לו גישה אל כל התשובות – אם תחדלו לנסות להחליט מה לעשות ותתחילו לבחור מה אתם רוצים להיות, - תראו שהדילמות נפתרות ופתרונות מופיעים באורח קסם ממש לפני פניכם." 'בבית עם אלוהים' אומר לנו שזה נכון בהתנסות שלנו לה אנו קוראים "חיים" כמו שזה נכון בהתנסות לה אנו קוראים "החיים שאחרי". גם אביך, בדיוק כפי שתיארת, "המשיך הלאה מהבלבול והדאגות ולאט לאט הלך אל האור". אבל אז, מרגוט, אמרת "ולכן אני מבולבלת מההצהרה שאבי "בחר למות". זה לא היה נראה שהוא היה מאושר מהעובדה שהוא עבר... הוא נראה מוטרד ביחס לאשתו החדשה ובתו המאומצת מאוקראינה, כי עוד יש לפניהן דרך ארוכה לעשות בלעדיו."

העובדה שאביך נראה מבולבל בהתחלה, אינה אומרת שהוא לא "בחר למות", מרגוט. זה רק אומר שזה לא היה ברור לו באותו זמן. זה מאוד דומה לחיינו הפיזיים. כל הזמן אנו חווים דברים שאנו בוחרים – ואכן אנו בחרנו את כל מה שאנו חווים - אבל לעיתים קרובות איננו מבינים או מזהים שאנו בחרנו זאת, ולכן זה נראה כאילו דברים ק ו ר י ם לנו ולא מתרחשים

ב א מ צ ע ו ת נ ו.

השינוי הגדול בחיינו מתרחש כאשר אנו מבינים שאנו ה ג ו ר ם למה שקורה. כשזה קורה, זהו שינוי המתרחש מרגע לרגע. זה אינו משהו שמתרחש פעם, ואז חולף, כמו הוצאת שקדים. אנו עשויים להבין שאנו הגורם לדבר אחד, ובכלל לשכוח זאת בהזדמנות אחרת. המאסטר הוא אותו אחד שתמיד זוכר את מערכת היחסים הקבועה הזו שיש לו עם המתרחש. התלמיד הוא אותו אחד שזוכר.... פרט לפעמים בהם הוא או היא שוכחים.

בחיים שלאחר ה"מוות" אין הבדל. וכך, העובדה שנראה לך שאביך היה מבולבל ולא מרוצה מכך שהוא עזב את החיים הפיזיים אינה אומרת שהוא לא בחר זאת, בדיוק כפי שאם הוא היה מבולבל או בלתי מרוצה מתישהו ממשהו שהתרחש בחייו הפיזיים, אין זה אומר שהוא לא בחר גם את זה.

האם את מבינה?

יחד עם זה הכל ברור לאביך עכשיו, והוא נמצא במקום של המון שלווה ויופי של שמחה. הדאגות שלו באשר לאשתו החדשה ובתו המאומצת נרגעו, כאשר הוא יכול היה לראות את שלמות התמונה כולה, - כולל מה שהעתיד צופן להן וההתנסויות שתהיינה להן בדרך שלהן.

אין זה בשום אופן מקל באתגרים שהן תפגושנה בדרך. זה רק מתכוון לומר שהנשמות שלהן גם הן יצרו לעצמן את המסע הזה, בשילוב עם היצירות של אביך. אין בעולם קורבנות - לא במובן הרוחני. קורבנוּת אינה אפשרית במציאות האולטימטיבית, בהתחשב ב מ י ו מ ה

ש א ת ם ב א מ ת. הרעיון שמישהו הינו קורבן של נסיבות יכול לקרות, ובאמת קורה, במציאות הפיזית, כי במציאות הפיזית שלנו אנו שוכחים לעיתים תכופות מ י ו מ ה א נ ו

ב א מ ת.

וכך, ההצהרה של 'בבית עם אלוהים' היא, שניתן למצוא את העקבות של כל התנסויות החיים הקשות שלנו במקום אחד: זיהוי שגוי. אנו שכחנו מ י א נ ו ו מ ה ב א נ ו ל ע ש ו ת כאן.

בשבוע הבא נתייחס לשאלה השנייה של מרגוט, עניין השמים ואיך זה שם.

אהבה וחיבוקים,

ניל

מאנגלית: חמדה טלאור©

טואול בניית אתרים