שאלת השבוע

גליון 18

ניל דונלד וולש היקר... אינני זוכר שקראתי בספרים 'שיחות עם אלוהים' משהו על סליחה – האם אלוהים הזכיר את עניין הסליחה בשיחות שלו, כי סליחה זה עניין כל כך מרכזי בנצרות? גם בתוכן לא מצאתי את זה. וגם, הצורה הזו מאוד דומה לקורס בנסים, שם סליחה זה כמעט הכול. הספר הזה עזר לי מאוד עד כה, למרות שהאמת היא שהוא הפחיד אותי בהרבה דרכים. אני מעריכה את כל המאמצים שלך,

טרייסי, נ.י.

טרייסי היקרה... אני מצטער שהספר הפחיד אותך. את האדם הראשון שאי פעם אמר לי את זה. אולי כל האחרים גם פחדו! אבל טרייסי, אני רוצה שתדעי שאני סולח לך!

טוב, מספיק להתלוצץ. הנה מה שאני יודע לגבי סליחה. בעולמו של אלוהים, אין בה צורך. סליחתו של אלוהים אינה נדרשת לשום דבר. סליחה מרמזת שאנו יכולים לעשות משהו שירגיז את אלוהים, וזה פשוט לא כך. הסיבה שאי אפשר להרגיז את אלוהים היא שאי אפשר לפגוע בו או להזיק לו בשום דרך שהיא. אי אפשר "לפגוע ברגשותיו" של אלוהים. אי אפשר לפגוע ב"הערכה העצמית" של אלוהים, וברור שאי אפשר להרוס את גופו של אלוהים. בהיעדר היכולת לגרום לנזק או הרס, אין על מה לסלוח.

ומדוע אי אפשר לפגוע באלוהים? פשוט מאוד. זה בגלל שאלוהים אינו רוצה ואינו צריך שום דבר מאתנו. בדיוק כך. אלוהים אינו רוצה מאתנו מאום, ובטח לא שנעבוד אותו - ועוד פחות מזה – לא שנעבוד אותו בצורה מסויימת.

מאידך, אהבתו של אלוהים אלינו אינה תלויה בדבר. לא חשוב מה שנעשה, לאלוהים כלל לא איכפת. הוא מברך, ולעולם אינו מקלל.

האם פירושו שאיננו צריכים להשתמש בכלי הסליחה בחיינו? ובכן, אריך סיגל צדק כאשר כתב בספר שלו סיפור אהבה: "אהבה פירושה שלעולם אינכם צריכים לומר שאתם מצטערים". יחד עם זאת, עד שנגיע לרמת ההבנה והשליטה הזו, הסליחה יכולה להיות כלי למידה עוצמתי. הוא מאפשר לנו "לשחרר" צער, ולהתקדם הלאה עם חיינו. בעצם, הסליחה יכול להיות כלי השינוי הגדול ביותר.

האמת לגבינו היא, שגם אנו איננו יכולים להיפגע או להיהרס. אנו פשוט איננו יודעים זאת. אנו נתקענו במצב של "חוסר היזכרות". אנו שוכחים מי אנו באמת, ואנו מאפשרים לאשליה של ההיפגעות וההרס להיראות מאוד אמיתית. רק כאשר אנו חוזרים לממלכת השלמות שבאה בעקבות מה שאנו מכנים "המוות" הפיזי שלנו, שאנו מבינים שאף אחד בעצם מעולם לא פגע בנו, וש"המצאנו" את הכול.

אם לא אכפת לכם, אנו הפכנו להיות כאלה מומחים בהמצאה של כל זה, שזה הפך להיות עבורנו מאוד, מאוד אמיתי. אבל זה לא. וברגע המעבר שלנו מהחיים האלה לחיים הבאים, נבין זאת במלואו. זה יהיה הרגע בו נסלח לכולם על כל הדברים שאנו מדמיינים שהם עושים לנו, - והדבר הבא שנבין הוא שהסליחה אינה נחוצה, כי אין קורבנות ואין רשעים – אלא רק תהליך אלוהי שהולך ומתרחש.

עוד על הנושא הזה, ולהבנה טובה יותר שלו, קראו את ספר הילדים 'הנשמה הקטנה והשמש'.

מה שמפחיד כמה אנשים בקשר לזה הוא, שאם אין שום סיבה אמיתית לסלוח, ואם אלוהים אינו מעניש אותנו עבור שום דבר, זה חייב להתפרש שאנו יכולים לעשות מה שאנו רוצים. וזה, עכשיו, מתפרש בדעתם של כמה אנשים ככאוס טהור, כשכולם רצים בתזזית ועושים דברים נוראיים האחד לשני. הרעיון הזה נובע מהמחשבה שהגזע האנושי רע מיסודו, וכך, כשאנו נשארים עם היצר הרע שלנו ללא שום שוט המרחף מעל ראשינו, נתנהג כולנו רע מאוד.

למעשה, אנו נראה שהאמת היא ההפך הגמור, כשישויות בעלות התפתחות גבוהה - שחיו בעבר תחת מערכות של חוקים ושליטה חיצונית כמו זו שלנו - ילמדו ברגע שיחדלו לפחד. הפחד היה כל כך חזק, שהן גם בראו אלוהים נוקם ונוטר, בדיוק כמו זה שלנו, עד שהן גילו, במהלך הרבה מאוד אלפים של שנים, שלא היה צורך באלוהים כזה.

אנו רק מתחילים ללמוד את זה על פני הפלנטה הזו.

ניל דונלד וולש

מאנגלית: חמדה טלאור©