רוחניות ללא אמונה

גיליון 838

1.2.19

 

ניל דונלד וולש

www.CwG.org

 

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

אגרת מניל...

היי לכולם...

בשבוע שעבר עסקנו בשיחה מרתקת ביחס לרוחניות מעשית, שהסתיימה בשאלה: האם אני מגלה את העתיד שלנו או מחליט לגביו?

'שיחות עם אלוהים' אומר ש"כל פעולה הינה פעולה של הגדרה עצמית." 'שיחות עם אלוהים' אומר גם: "החיים אינם תהליך של גילוי, זהו תהליך של יצירה."  זה לא התפקיד שלנו "לגלות" מי אנחנו, תפקידנו "ליצור" את מי שאנחנו.

אולם, איך אנו יכולים ליצור את מי שאנחנו כאשר אנחנו כבר זה...? אם אנחנו כבר אלוהיים, איך יתכן שיאמר לנו ליצור עצמנו מרצון כהוויות אלוהיות?

התשובה לשאלה נמצאת מתחת לאמת הבסיסית: אי אפשר ליצור שום דבר. 'שיחות עם אלוהים' מספר לנו שכל דבר שאי פעם היה, קיים עתה, ואי פעם יהיה... קיים, ממש עתה. אם זה נכון, [וזה אכן נכון,] אז אנחנו לא באמת יכולים "ליצור" שום דבר, אנו יכולים רק לשים לב שכל מה שאנו רוצים לחוות נוצר כבר.

מה שאנחנו עושים, אם כן, זה תהליך של ביטוי, לא תהליך של יצירה. המילון מגדיר "ביטוי" כ: "אירוע, פעולה, או אובייקט שבמפורש מראה, או ממחיש, משהו." הוא אינו אומר דבר על יצירה. והסיבה לכך היא, שביטוי אינו יצירה. זהו אירוע, פעולה, או אובייקט שבמפורש מראה או ממחיש את אשר חפצים בו, שהוא כבר זה;  שכבר קיים.

ולכן, אינכם נקראים אל תוך קיום, אלא נקראים מתוך קיום, זה אשר אותו אתם רוצים לחוות עתה. יש הבדל עצום בין השניים.

וכך, בתשובה לשאלה אשר הדליקה את כל הבדיקה... איננו יכולים "ליצור את עצמנו כהוויות אלוהיות." מה שאנחנו כן יכולים לעשות הוא לבטא את האלוהות שלנו.

איך 'ביטוי' מתרחש?

כל זה יכול להוביל לשאלה: מהו התהליך באמצעותו ביטוי מתרחש? איך זה קורה?

איננו "מבטאים" משהו בכך שאנו מייחלים לו. אנו מבטאים משהו בכך שאנו מבחינים בו. קרי, אנו שמים לב לכך שהוא כבר קיים; שהוא קיים עכשיו. או, במקרה של פעולה, שהיא מתרחשת עכשיו. לדוגמא אחת מהאפירמציות היותר נפלאות שאני אוהב לתת לאנשים אשר רוצים להגדיל את השפע הכלכלי שלהם היא: "כל הכסף שאני צריכה בא אלי עכשיו."

זו אינה הצהרה של משהו שאני מקווה שיקרה, זו הצהרה של משהו שמתרחש ממש עתה. שני הדברים אפילו אינם קרובים להיות דומים.

שתי המילים שהדליקו את כל הנושא

לעתים תכופות אני אומר לתלמידים שלי שקיימות שתי מילים מאוד עוצמתיות בתהליך של ביטוי. שתי המילים הן: אני הנני.

שתי המילים האלה הינן משהו מאבחן, לא משאלה [כמו בתפילה] או יצירה. הן מאבחנות את מה שכבר אמתי. הן לא הצהרה של מה שאנו הולכים ליצור במציאות שלנו כמשהו אמתי, או מה שאנו מקווים שיעבור.

ביטוי אינו עולה מתוך תקווה, אלא מתוך ידיעה. ידיעה טהורה. כלומר, זו אינה שאלה של להיות בעל אמונה, אלא להיות בעל מודעות.

כאשר נכנסים אל תוך חדר שינה חשוך, לא "מאמינים" שכאשר לוחצים על מתג החשמל האור יידלק; קיימת מודעות בטוחה שזה מה שיקרה כאשר משתמשים במתג. פועלים מתוך מודעות שיש לעשות דבר זה על מנת להפיק אור בחדר. אמונה אינה חלק מהמשוואה. לא צריך להיות "בעל אמונה" שהאור יידלק כאשר מדליקים את המתג, יודעים שזה מה שיקרה, משום שיודעים איך זה עובד.

אותו דבר נכון גם לגבי החיים. כאשר יודעים בבטחון איך החיים עובדים,  לעולם לא זקוקים יותר לאמונה. כך מחליפים, ברוחניות האישית, אמונה בידיעה.

כאשר ישו אמר ללזארוס: "קום ולך." לא היתה לו אמונה שלזארוס יקום מהמתים. הוא ידע שלזארוס יעשה זאת. איך הוא הגיע לידיעה כזו? פשוט מאוד. הוא ידע מי הוא באמת. הוא הבין, קיבל, אימץ ללבו, וביטא את האלוהות שלו.

כאשר נעשה אותו דבר, חיינו ועולמנו ישתנו.

 

אהבה וחיבוקים,


 

 

להענקת תמורה

 

 

טואול בניית אתרים