המאסטר המדריך קיראל באמצעות המדיום קהו פרד סטרלינג

http://www.kirael.com/

יוני 2008

קיראל: ערב טוב. אלו זמנים מעניינים להיות על פני כדור הארץ. דמיינו, במטותא, עולם הנמצא בשלום. אתם אומרים: "המאסטר המדריך קיראל, אינני יכולה לעשות זאת. ישנן עתה מלחמות. ילדים מורעבים ואמהות מתות. אינני יכולה לדמיין עולם הנמצא בשלום כאשר אני חושבת על דברים אלה." האגו שלכם, הוא זה שמדבר. אילו הלכתם מעבר לאגו, הייתם מוצאים אהבה ויודעים שהעולם היפהפה הזה, המתפקד והנמצא באיזון, אינו רק בר הדמיה, אלא גם הוכחה לגדולת הבורא.

הבורא מאפשר לנשמות לחוות את פלנטת המודעות הזו ואז לעזוב. נשמות רבות ממתינות בתור רק לשם ביקור במקום כמו כדור הארץ. יתכן שאפילו יקראו להן להיוולד במדינה הקרועה ממלחמה ולמות ברצון מרעב, או ממחלה, כך שיתר העולם יוכל שוב לפתוח את לבו.

המתנתי למעלה מעשור עד שהזמנתם אותי לדבר על הרמה החדשה של הגוף הרגשי. אני מציע לכם דברי פתיחה הדומים לתפילה טקסית. עצמו עיניכם ואפשרו לתפילה טקסית זו לגעת בעומק לבכם.

בזמן שהנכם צפים בתוך התגשמות יפהפייה אל תוך חלקיקי אור בהיותכם אהבתו של הבורא, נותן לכם הבורא הזדמנות אדירה לבוא אל הפלנטה בדיוק כפי שהיא. אתם שוזרים את החלקיקים שלכם בלווית כוח ועוצמה, ובונים את התכנית אותה הנכם עשויים לבצע באותה תקופת חיים.

אינכם מקדישים יותר מדי מחשבה למשך הזמן בו תהיו כאן. אתם מקוים שזה לא יהיה ארוך מדי, אולם אתם מוכנים להישאר ככל שיידרש על מנת שתרחיבו את חווית הבורא, והתכנית מתחילה. כאשר סיימתם לכתוב את כל התכנית, אתם עושים מסע קסום. בתנ"ך נאמר: "ויהי אור." האור אותו ראיתם בהגיעכם לכאן היה אור היום בו נולדתם. עטפתם אחד מארבעת הגופים היפהפיים שלכם בצעיף מאוד חיוני.

נטלתם את אותו חלק רגשי שבכם, החלק הזוכר את אלוהים באופן כה ברור, ועטפתם אותו בצעיף, באגו. אילו לא עטפתם את גוף הרגשות שלכם כה צמוד כפי שעשיתם, לא היינו מצליחים לגרום לכם להישאר כאן עשר דקות, שלא לדבר על תקופת חיים שלמה.

דרושים ארבעה גדילי אור על מנת לארוג את צעיף האגו סביב גוף הרגשות. יחד עם זאת, עדיין ניתן לחוש ברגשות. אלוהים הבורא רצה בזאת; אולם, על מנת לצמוח ולהיות חלק מחווית אהבתו של הבורא, הוא וידא שגופיכם המנטאלי והפיזי יהיו פתוחים ככל שיוכלו.

אין זה דבר רע להתמקד בביטויי הגופים המנטאלי והפיזי שלכם, שני הכלים שמעבירים אתכם את המסע הממדי הזה והמאפשרים לכם לשרת את אלוהים הבורא. יש לכם גוף מושלם ויפהפה שבו הנכם עושים את המסע. אתם אומרים: "טוב, מאסטר קיראל, מה בקשר לגופי? יש לי סרטן." הכל כה בר שינוי, ידידי. יש ביכולתכם לרפא את גופכם בעזרת אהבה. אלוהים אוהב אתכם ונתן לכם את הזכות וההזדמנות לבוא לכאן ולשרת את ביטוי האור שלו. ביטוי זה כה פתוח ועוצמתי, שכל בוקר מימי חייכם עליכם להתעורר ולהודות לבורא.

התעוררו והסירו את המסכה של מארג האגו היפהפה שמקיף את הגוף הרגשי. כאשר יש ביכולתכם לחוש ברגשותיכם, יש ביכולתכם לחוש באלוהים הבורא. אם אתם חושבים שהגופים הפיזי והמנטאלי עוצמתיים, שזרו את הגופים הרגשי והרוחני לתיאום עמם ולבכם ייפתח לעוצמת מארג האור.

במסעכם, כאשר הנכם נולדים על פני פלנטה זו, אתם מדגישים את המארג סביב גוף הרגשות היפהפה שלכם, וכל שבע שנים הנכם מקיפים את גופכם בצעיף פעמיים נוספות. וכך בגיל שבע, הנכם עוטפים אוטומטית את גופכם פעמיים נוספות בצעיף הזה, ובגיל 14 הבשל, אתם מוסיפים עוד פעמיים, ובהגיעכם לבגרות, אתם מוסיפים פעמיים נוספות.

עשו חשבון. אתם מתחילים בכך שהנכם מתאמים ארבע רמות של אגו ביום בו הנכם נכנסים לאור, ואז אתם מוסיפים לזה עוד שש. וכך, בהגיעכם לגיל 21 בו הנכם חושבים שאתם בוגרים, יש לכם כמות רבה מאוד של צעיף הבנוי סביבכם, הגורם לכם לחשוב על פריצת דרככם בעולם, על הקריירה שלכם, על הקמת חייכם כך שהכל יהיה מושלם לחלוטין. יתכן שתרצו להרוויח מיליוני דולרים ולבזבז מיליוני דולרים, ורבים מכם אכן יצליחו. ואז יום אחד תתעוררו למשהו. אותם צעיפים, אותם מארגים שלא אפשרו לכם לחוות ממש את גוף הרגשות, ייקרעו לפתע מעצמם, ואז תאמרו: "רגע, עצרו. אני אוהב להיות חצוף." מאוחר מדי. אתם מוצאים עצמכם מקשיבים לתכנית כמו זו, חושבים: "אלוהים, אתה נמצא עמי, נכון?" אלוהים הבורא שולח את אחד משליחיו שאומר משהו כמו: "ברוך בואך אל חיי." אלה הם חייך, ידידי. גופכם הרגשי חופשי.

הגוף הרגשי הינו האנשה של אהבתכם. כאשר הגעתם לעולם הזה לראשונה, שמתם אנרגיה של אהבה בתכנית שלכם, שתרטוט אל המישור או הפלנטה בה תתקיימו. כאשר נקראתם אל כדור הארץ, חוויתם משהו שרק פלנטות מעטות, רק מעט רמות תודעה זכו אי פעם לחוות. חוויתם אהבה שהינה בליבת אור הבורא. היא זמינה עבורכם, וכאשר הנכם מגיעים לפלנטה הזו, יש לכם הזכות לחוות אהבה זו כפי שאין לאף יצור שאני יודע עליו. אהבה זו לא תניח לשום דבר לעמוד בדרככם להצלחה כבני אנוש. אהבה זו יכולה לשלוט בשלושת הגופים האחרים – הפיזי, המנטאלי והרוחני. אתם אומרים: "טוב, מה בקשר לגוף הרגשי מאסטר קיראל?" האהבה היא הגוף הרגשי.

רגשותיכם מרוכזים באזור צ'קרת השורש שלכם. האור אותו ראיתם בהיוולדכם היה אותו חלקיק מושלם של אלוהים הבורא אשר טרם הוכתם, שהוא ללא דופי ולא נגעו בו, והוא נמצא בצ'קרת השורש שלכם. הוא מוקף על ידי גוף הרגשות, שהינו בעל אהבה הזהה לאהבת הבורא. אתם מעמידים פנים שהיא אינה קיימת. אתם מסווים אותו בפחד, שהוא המסע החשוב ביותר על פני כדור הארץ.

הפחד הגדול ביותר שאי פעם יהיה לכם הינו הפחד מפני החיים ולא הפחד מפני המוות. אתם גם פוחדים לאפשר למישהו לדעת שהנכם עשויים מאהבה. אתם חוששים שאת תראו למישהו שהנכם יודעים כיצד לאהוב, תיפגעו. איכשהו, אותו אדם יתקוף את אחד הגופים שלכם - הפיזי, הרגשי, המנטאלי או הרוחני. זו הסיבה לכך שאנשים רוחניים לא מודים בהיותם אנשים רוחניים. הם חוששים שהם יאפשרו לאהבתם לקרון ושמישהו יזהה שאהבת אלוהים הבורא התגלמה בבן אנוש.

בנוסף אומרות לכם הממשלות שלכם שאינכם מסוגלים לאהוב על ידי כך שהן גורמות לכם לצאת למלחמות ובכך שאינן חולקות עמכם את העושר. כיצד הנכם יכולים להיות מאוהבים ולהרוג מישהו במלחמה? איך אתם יכולים להיות באהבה כאשר אתם רואים ילדים סובלים מרעב וכאב? אם הייתם באהבה, הייתם יכולים לומר: "אתם רואים את הילד שם גוסס מרעב? ברצוני שכל העולם יראה זאת, משום שכך אולי תחושו לפחות את הצורך לפתוח את הארנקים שלכם על מנת לעזור."

האהבה הינה חלק חיוני לביטוי שלכם. זו הסיבה שבאתם לכאן. התבוננו אל ליבת הקיום שלכם ותראו חלקיק זהב יפהפה רוטט. היכנסו אל תוך גופכם מעבר לאיברים והתאים. ראו כתם של אנרגיה, חלקיקים בלבד, ושימו לב למרכז של כל דבר. אתם תראו חלקיק אחד, דומה לחבילת אור אנרגטית ומוזהבת. היא קורנת, היא זוהרת. התבוננו בה. הנכם מתבוננים באלוהים, בורא האהבה, וזה נמצא בתוככם.

בפעם הבאה שתעלו את האנרגיה שלכם בכעס אל מישהו שהנכם אוהבים, או כלפי שכן, זכרו שבתוך אותו אדם ובתוככם, ישנה אהבת אלוהים. אתם תכעסו אז על מעט מאלוהים ותתכחשו אל מעט מאלוהים. גוף הרגשות שלכם הינו הגוף היותר חשוב בין ארבעת הגופים שלכם. מדוע לדעתכם הוא נמצא כה קרוב לביטוי הפיזי שלכם, הביטוי המציין שהנכם חוויה אנושית? גופכם הרגשי נמצא קרוב לביטוי הפיזי שלכם משום שאתם הנכם ביטוי רגשי של אהבה. ביכולתכם להחביא אהבה זו, אולם כאשר תגיעו לריפוי הסופי, (הריפוי ממנו הנכם מפחדים יותר מכל) תפקחו את עיניכם הרוחניות ותראו את אלוהים הבורא ממתין שתשובו אל אהבתו, ואז יאבד הפחד ואתם תמצאו את אהבתכם. אתם קוראים לזה תהליך מוות. אנו קוראים לזאת חגיגה, משום שזה הזמן בו אתם מגלים שהכל היה כה מושלם. זה הזמן בו לחמישים ביליון דולר אין שום משמעות בעיניכם. זה הזמן בו תבינו שאותו חלקיק אותו נשאתם במשך חמישים, ששים, שבעים, שמונים שנה, הינו הדבר היחיד שגרם להבדל. זה הזמן בו תגלו ששמחה הינה תוצר החיים, שרכבות הרים רגשיות היו עבורכם מתנה. זה הזמן בו תירפאו. זהו הריפוי האולטימטיבי, הריפוי שמתרחש כאשר הנכם נכנסים לאור הבורא.

אתם אומרים: "מאסטר קיראל, בזהירות. אתה אומר שלאנשים עדיף למות מאשר לחיות." לעולם אינכם מתים. הנכם חיים שוב, ושוב, ושוב. ראשית זכרו: אם הנכם בני 21 יש לכם ששה פוטנציאלים לעבוד עמם. דהיינו יש לכם שני ילדי עצמי בין הגילאים אפס עד שבע. יש לכם עוד שני ילדי עצמי בין הגילאים שבע ו- 14, ועל פי חוקי כדור הארץ שלכם, יש לכם עוד שני ילד עצמי בין הגילאים 14 ו- 21. יש לכם ששה ילדי עצמי לעבוד עמם ולכל אחד יש נושא משלו.

אתם אומרים: "אלוהים. חשבתי שיש לי רק ילד עצמי אחד לעבוד עמו." יש לכם לפחות ששה, ואם לוקחים בחשבון גם את המשתנים, יש לכם מן הסתם עוד כמה. אתם שואלים: "מאסטר קיראל, מה בקשר לחיים קודמים?" כאשר הנכם מגיעים לעולם הזה, הנכם עוטפים סביבכם ארבעה חלקיקי צעיף יפהפיים. אחד מאותם ארבעה חלקיקים, או גדילים, נושא בחובו בין שמונה לשמונה מאות תקופות חיים קודמות, למקרה שתרצו לעבוד עמם בזמן היותכם כאן.

ויש עוד. אחד מאותם גדילים נושא בחובו את גדיל תקופת החיים החשובה ביותר. לדוגמא, גדיל אחד מגופכם הרגשי עשוי לרטוט עם תקופת חיים למוריאנית. כאשר אתם מבינים שגופכם הרגשי יכול לאכלס אהבה, אתם מגלים שיש ביכולתכם להיות בני האנוש שהייתם בלמוריה. אתם יכולים לחגוג. לחגוג נשמע מאוד כמו טקס. אז בואו נאמר שיש ביכולתכם לחגוג בצורה טקסית. חגגו בכך שתאמרו: "אני יכול לחוש בתוכי את אהבת הבורא." אם יש ביכולתכם לחוש זאת בתוככם, דבר זה ישנה את חייכם. אתם אומרים: "אני מפחד, מאסטר קיראל. אני יותר מדי מפחד משום שמישהו ידרוך על אהבתי."

אפשרו לו לדרוך. אם מישהו רוגז עליכם משום שהנכם חלקיק של אלוהים הבורא ומשום שהנכם מאוהבים, להגן על הדפוס היפהפה הזה הנקרא אהבה, או הבורא, יהיה הרגע הגאה ביותר של חייכם.

לא תמיד יש ברצונכם לומר את האמת, משום שלעיתים האמת כואבת. האהבה הינה אמת. לאלה מכם הפוחדים להיות אוהבים, ונאהבים, אין בכם מספיק פחד שיוכל לעצור את הבורא מלאהוב אתכם. כאשר הנכם יוצאים אל כדור הארץ, אתם פוחדים לאבד את האהבה, בין אם היא באה מהחבר, החברה, בנכם, בתכם, סבא או סבתא. ישנה אהבה אחת אותה אינכם יכולים לאבד, משום שהבאתם אותה עמכם. אתם הנכם אותה אהבה. אתם עוטפים בה את גופכם הרגשי. כאשר הנכם חדלים לפחד לומר את האמת, או לומר: "אני אוהב אותך," למישהו שאינו קרוב אליכם, אתם יכולים לחגוג את היותכם חיים.

תגדלו היום. היו חלקיקים אדירים ואוהבים. התבוננו היטב בעולמכם הפיזי, הרגשי המנטאלי והרוחני ואמרו: "מה יקרה אם אבתר את הצעיף ואשזור את אהבתי באמצעות כל ארבעת הגופים? מה אעשה היום שונה?"

תוכלו ליצור לכם את החיים אותם תמיד רציתם. חייכם יכולים להיות בהירים מאוד, כקריסטל. לא תפחדו מהמוות. לא תפחדו מרומן שהסתיים. לא תפחדו משום דבר, משום שתדעו שהאהבה נמצאת בתוככם באופן תמידי. היא מנציחה עצמה החוצה לעולם ומחפשת אהבה כמוה. תהיו מוקפים על ידי אהבה ותחושו בזאת. זה יהיה דבר ממשי. אם לא יהיה לכם אומץ לעשות זאת, פשוט חשבו על כך לרגע: אין פחד, רק אהבה. אולי זוהי תפילתי עבורכם – שתאפשרו לעצמכם להנציח את אהבתכם.

שאלה: איזה תפקיד יש לגופנו הרגשי בהתייחס לעצמי הילד? וגם, כאשר העצמי הילד מתעורר בתוכנו, אילו צלילים וצבעים יישזרו בגופנו הרגשי?

קיראל: ראשית, הילד העצמי הינו תוצר של אהבה. יחד עם זאת לכל ילד עצמי יש צעיף המגן עליו מאלה העלולים לנצלו. לדוגמא, את אומרת לילדה הפנימית בת הארבע: "איך יכולים להיות לי חיים טובים אם אינך מזדקפת?" ובכן אותה ילדה עצמי תבהה בך לרגע, ואז היא תיעלם, משום שיש לה צעיף. כדי להתעסק עם ילד עצמי, מצאו את אותו חלקיק קטן של אהבה ואפשרו לו לצוץ בתוך הילד העצמי. אפשרו לילד העצמי לחוש אהבה. אהבו אותו.

כאשר הילד העצמי מנסה לתת לכם מידע, אמרו: "רגע, קודם כל עוד קצת אהבה." הילד העצמי יאמר: "עלי לומר לך את זה." היכנסו לדבריו ואמרו: "חכה, תן לי לאהוב אותך עוד קצת," וכל פעם שתאמרו לילד העצמי: "תן לי לאהוב אותך עוד קצת," הצעיף שלו יתפוגג, עד שיום אחד אותה בת ארבע עצמי תאמר: "את יודעת מה? אתן לך את תשובת חייך." את תגיעי להתעוררות חדשה לחלוטין. אם התעסקתם עם הילד העצמי ולא פוגגתם את הצעיף, פוגגו אותו. האמינו לי, אפשר לפוגגו. כאשר תצליחו, האנרגיה אותה תחוו, האהבה אותה תחושו, תהיה טובה יותר מהאהבה ביניכם לבין בן/בת זוג כלשהו על פני הפלנטה כולה.

שאלה: האם תוכל להרחיב כיצד מקבלים כל צעיף וכיצד עלינו לעבוד עם אותם צעיפים במהלך השלבים השונים של הילד העצמי?

קיראל: צעיפים אלה זמינים על מנת לעזור לכם לעבור היבטים שונים בתכנית האב שלכם. הדברים הטובים והרעים שקורים לכם בילדותכם נעשים מתוך שלמות. יתכן שהם עצמם לא היו מושלמים, אולם הם התרחשו באופן מושלם כך שתוכלו לחיות לפי תכנית האב שלכם. צעיפים אלה אינם רעים. כאשר יש ביכולתכם להיכנס אל תוך המקום הפרטי שלכם, אותו מקום פרטי של העצמי, יש ביכולתכם לשבת עם הילד העצמי היפהפה שלכם, ולאחר שתגרמו לו להרגיש את האהבה אותה הינכם חולקים עמו, הוא יידלק ויהפוך להיות חלק מכם.

כל אותו הזמן הגנו עליכם הילדים העצמיים שלכם. הם אינם רוצים שתזכרו את היום בו מישהו תקף אתכם, או את היום בו מישהו גרם לכם כאב בפעם הראשונה בחייכם. הצעיף אמור להגן עליכם מפני אותם זכרונות, אולם יחד עם זאת מונע הצעיף מכם גם לזכור שזו בסך הכל היתה חווית חיים של שלמות. ברגע שתגרמו לילדים העצמיים לאהוב אתכם ואתם תאהבו אותם, הם יראו לכם את היד המכה אתכם, אולם אתם לא תחושו בכאב של אותה מכה. במקום זאת תלכו אחר אותה יד, ולפני שהיא תכה אתכם, תסיטו עצמכם מדרכה ותלכו אחריה לכיוון גוף האדם אליו היא מחוברת ותראו את הכעס, הזעם והתסכול בו נהגו באותו אדם. אתם תחשבו: "הו אלוהים, זה לא היה אדם רע. זה היה אדם מכוסה בצעיפים." החליטו שאינכם רוצים עליכם צעיפים רבים, ואותו בן ארבע יחייך אליכם חיוך קורן. הוא יאהב אתכם, משום שהוא מכיר את אלוהים הבורא, והוא איפשר לכם לראות את האמת. צאו לעולם, וכאשר תראו את חברכם עומד להכות את ילדו הקט, אמרו: "אתה יודע מה? האם אפשר לשאול שאלה לפני שאתה עושה זאת? האם ישנה דרך טובה יותר מאשר אלימות פיזית?"

אתם תשנו את הילדים ואת הוריהם, וכאשר תבחרו את הנשיא הבא שלכם, או את ראש ממשלתכם הבא, יתכן שאותו אדם יבין את המסר.

שאלה: לעתים אני חש עצב ופירוד עמוקים. האם תיקח אותנו אל אחד ממסעות הריפוי המדהימים שלך?

קיראל: קרא את מילות הפתיחה לגבי מציאת חלקיק הזהב, ואני אוסיף אליהן. כאשר אתה חש מתוסכל, מנותק ומבולבל, אתה חווה את האגו שלך. כאשר הנך מבין שהאגו שלך עובד, טפח לעצמך על השכם. אחרי הכל, אתה עושה דברים כבר זמן רב שאינם יפים ועתה הנך מבחין בכך.

אתה תבחין שהאגו שלך בעבודה כאשר העצמי האלוהי, אהבת הבורא שלך, יתפוצץ בתוכך. אתה אומר: "אולם קיראל, עדיין אחוש נפרד." אתה תחוש נפרד משום שאתה נפרד מהישן ונכנס לחדש. האגו שלך ילחם בך מעט, משום שאינו רוצה ללכת למרחב חדש של אהבה. האגו אינו רוצה להתערב באהבתך. הוא אינו יכול להתקיים שם. הוא מתפזר שם, נמס, וממש כמוך הוא מנסה להיצמד לחיים כבן אנוש. הוא אינו רוצה למות. יחד עם זאת, ברגע שתצליח לעקוף אותו, הוא מבין אהבה והוא חוזר להיות שוב גם אלוהים הבורא.

כאשר אתה חש בפחד, קח נשימה עמוקה. לפני שתאמר מילה של כעס, מילה של גמול, מילה מאשימה, לפני שתאמר או תעשה משהו שלילי, קח נשימת פראנה ולא תהיה מסוגל לומר מלים שליליות רבות.

חוש, חגוג וחווה פירוד. ברגע שתאמר לעצמך: "איך מרגיש הפירוד הזה? ברצוני לחוש אותו, להיכנס לתוכו, לאפשר בתוכו, להקיף עצמי עימו, לטעום אותו," תתחיל לצחוק, משום שתגלה שזה בעצם אתה. אתה הנך הפירוד, ואם זה אתה, הנך בשליטה.

שאלה: חוויתי לאחרונה סיום של מערכת יחסים רצינית ואני חש תקוע בגוף הרגשות שלי, חש עצבות. כיצד אפשר ללמוד לקבל איבוד של מערכת יחסים ולשחרר עצמנו ממנה רגשית על מנת להמשיך הלאה?

קיראל: אלוהים הבורא שולח אותך לכאן על מנת שתתפתח באמצעות כל דבר אפשרי. אם הנך נמצא במערכת יחסים ואיכשהו היא נגמרת, הווה אומר שלמדת כל שיכולת ללמוד מאותה מערכת יחסים. אתה אומר: "מה אם לא רציתי לעזוב אותה? מה אם בת זוגי בחרה לעזוב?" זה לא יכול לקרות כך. על מנת שאנרגית התפתחות אותה הנך מכנה מערכת יחסים תגיע לסיומה, שני הצדדים חייבים להגיע להבנה שהיא כבר אינה מפתחת יותר, דהיינו אינכם גדלים יותר מאותה מערכת יחסים.

היו אנשים ששאלוני: "איך יתכן שאני חש שבור לב? איך יתכן שאני סובל כל פעם שאני חושב על כך?" זה משום שאתה חי את חייך עם אותו אדם ונתת לו את לבך, את נשמתך, את כולך, והוא, או היא, לא נתנו בחזרה. כאשר הפרטנר שלכם עוזב אתכם, אתם חשים כאילו הוא, או היא, לוקחים עמם את לבכם ונשמתכם, ואתם רוצים לרדוף אחר אותו אדם ולומר: "לא סיימתי עמך," אולם בעצם כן סיימתם עמו. הפרטנר שלכם קבל את כל שיכול היה לקבל מכם. הוא אינו זקוק לכם יותר. כאשר מערכת יחסים מסתיימת, הכירו בכך שאינכם נשברים בתוככם; רק עולמכם החיצוני נשבר, ואותה מערכת יחסים גרמה לכם להאמין שהייתם תלויים בה.

כבוראי אור האל, אינכם יכולים להיות תלויים במישהו אחר באהבתכם. אתם יכולים למצוא רק את האהבה שבפנים. ולכן, לפני שאתם רודפים אחר הפרטנר שלכם, שבו עם העצמי היפהפה שלכם ואמרו: "אתה יודע מה? אני מושלם ואם אותו אדם אינו רוצה להישאר אתי ולעזור לי להבריק את השלמות הזו, הוא אינו שווה יותר את אהבתי. אהבתי ניתנת רק למי שיכול להשיבה באדיבות, ובלעדי זה, לא אסכים לפחות. אחפש את אותה הוויה שתגיע ותוכל לראות ולחוש את אהבתי הפנימית, ותעזור לי להבריק את הפגיעות הקטנות, את השריטות הקטנות הנמצאות על פני השטח. כאשר נבריש את הפגיעות שלי, נעשה זאת יחדיו, וכאשר שנינו נסיים, נהיה האבנים המבהיקות והיפות ביותר שאלוהים אי פעם ברא. איש לא יוכל לקלקל מערכת יחסים זו. אני הנני חלקיק של אלוהים הבורא ולכם מגיע לי לא פחות מאשר הטוב ביותר." אתם חייבים להבין שכאשר מערכת יחסים מסתיימת, פירושו שהיא אינה הדבר הטוב ביותר עבורכם. מגיע לכם הטוב ביותר.

פנו פנימה ולמדו לאהוב עצמכם בגלל כל מה שהינכם. התרכזו בזאת בכזו שלמות, שתאפשרו לאנרגיה האחרת להתאדות מתהליכי החשיבה שלכם. התמקדו באהבה של עצמכם. עשו דברים לעצמכם וראו כיצד פרטנר אחר מופיע לפניכם; אלא שבפעם הזו, זה לא יהיה חיקוי של הפרטנר שעזב. הפרטנר הזה ישכפל אתכם. הוא, או היא, ישכפלו את אהבתכם, וכאשר אתם מאבדים מערכת יחסים וזה כואב, תדעו שהגיע הזמן שתמשיכו הלאה. מערכת היחסים הבאה תהיה טובה יותר.

שאלה: התפטרתי ממקום עבודה שלא גרם לי להרגיש טוב. האם תעזור לי להתמקד בעוצמה שיש לי עתה לא לשוב אל אותם דפוסים, ולאהוב עצמי מספיק ורק להיות?

קיראל: לעתים מגיעים לנקודה במסע כאשר אין יותר צורך להמשיך באותה דרך. אז יודעים שהגיע הזמן לעצור. המילה "להעסיק" הינה דרך נוספת לומר שהעבודה שלך הינה "משחק רגשי מנטאלי" בטבע המדהים של להיות בן אנוש.

נניח שאת עובדת עשר, חמש עשרה, עשרים שנה במקום מסוים, משום שאת מקבלת שכר כל שבוע, ואז את מתעייפת. שחקי זאת מהרמה הבאה. חגגי את העובדה שאיבדת את מקום העבודה. את הינך אורו של אלוהים הבורא. אינך יכולה לעשות משהו לגמרי שגוי, משום שכל הדברים מסתדרים באופן מושלם עם הדבר הבא שתעשי. מערכת האגו שלך תאמר: "את יודעת מה? אם אחגוג את איבוד מקום העבודה הזה, אכנס להרגל של איבוד כל מקום עבודה כך שאוכל לחגוג." זה לא כך. את איבדת את הדרך המסוימת הזו של פרנסה משום שיש משהו גדול יותר הממתין לך, אולם זהו דבר כה גדול שזה מפחיד אותך.

את אומרת: "אולם מאסטר קיראל, אינני רוצה לפחד." חלק מלהיות בן אנוש זה לפחד. יום אחד כולם מתבוננים אל מראת החיים ורואים משתקפת אליהם הזדמנות לעשות משהו מדהים, וכאשר הם רואים אותה, היא מעט מפחידה. לא לכולם יש אומץ להרים רגל ימין, לשלוח אותה קדימה לפני השמאלית עד שהם חשים עצמם הולכים מעט מהר יותר לכיוון ההזדמנות. לפתע תעופו, וכאשר אתם עפים, אתם שם.

תנחתו על אותה הרפתקה חדשה ויפהפייה, וכאשר תתבוננו אחורה, דמעות יזלגו משום שחיכיתם זמן כה רב כדי לעשות את הצעד הראשון. כאשר תרוצו, תפרסו כנפיים ותעופו, תיזכרו בימים ומרחבים של חיים אחרים כאשר הייתם מספיק אמיצים לדאות מעל העננים, לנחות על פני צוק, להפנות את גבכם וללכת בדרך. זה כל אשר ביכולתכם לעשות עתה. אינכם יכולים לשוב לאחור, משום שכבר ראיתי שעשיתם את הצעד. הניחו את כף רגלכם הימנית לפניכם, ואז את השמאלית, רוצו ועופו. זה שווה.

שאלה: מה ההבדל בין בכי משמחה כאשר הלב מלא רכות, לבין בכי מכאב וצער, וכיצד יש ביכולתנו להבריא את השני?

קיראל: בכי יכול לבוא רק מגוף הרגשות. גוף הרגשות יכול להכיל אהבה בלבד. הוא אינו יכול להכיל כעס, רוגז, אובדן או רגשות רעים. ולכן כאשר הנכם בוכים, אתם בוכים מאהבה. טוב, תאמרו: "אולם מה אם אני מזהה את אותה אהבה עקב איבוד ילדי שחזר אל אלוהים הבורא." אינכם בוכים עקב האובדן. אתם בוכים מאהבה. אתם יודעים שילדכם בטוח יותר משאי פעם יכול היה להיות כאן, תחת השגחתכם. אתם בוכים משום שילדכם נמצא חזרה עם אלוהים. אתם אומרים: "או קי, אולם אני בוכה משום שאני חש באובדן." לא, אינכם חשים את האובדן. אתם חשים את הפגיעות עקב היותכם אור בעצמכם, והנכם מבינים שהילד נמצא חזרה באור. אתם עדיין רוטטים בחוויה האנושית, ועל זאת הנכם בוכים. אתם אומרים: "טוב, ומה אם היתה לי מערכת יחסים שבדיוק עכשיו הסתיימה?" הייתם בוכים משום שהייתם יודעים שהנכם חופשיים למצוא מערכת יחסים חדשה.

אם הנכם בוכים, אתם בוכים מאהבה. אם הנכם חשים כאב, זה משום שהנכם נמצאים מחוץ לאהבתכם והנכם מגשימים כאב לעצמכם. האם יצא לכם לפגוש אדם שתמיד יש לו תגובה חיובית לכל דבר שאמרתם? אני יודע שהמדיום שלי משגע אנשים. הם אומרים: "אמי נפטרה עכשיו ואני מאוד עצוב," והמדיום שלי אומר: "הו, נכון שזה היה נפלא?" הם עונים: "מה? איך זה יכול להיות יפהפה? אני מספר לך שאמי נפטרה עכשיו." והוא שוב אומר: "אני יודע, ואני מתאר לעצמי שהמעבר שלה בטח היה דבר מאוד גדול עבורה. מדוע אינך יכול לחגוג זאת עמה?"

בפעם הבאה שתבכו מכעס או אובדן, אמרו לאדם הראשון שתפגשו: "האם אכפת לך שאבכה על הכתף שלך?" אני מוכן להתערב שאותו זר יכרוך את זרועותיו סביבך ויחזיק אותך בעוז ובחום על מנת תוכל לשפוך את רגשותיך. האם אי פעם שמתם לב שלאחר בכי טוב ועמוק תמיד מרגישים מעט טוב יותר? כאשר מתאפקים מלבכות, סובלים. אתם אומרים: "אוי, מערכת היחסים שלי הסתיימה. הוא ברח ממני." בכי, אולם אם באמצע הבכי את חושבת: "האיש הזה אינו שווה אותי בכל מקרה, וואה, וואה, וואה," אינך בוכה! את עורכת משא ומתן, ונחשי מה? איננו מקשיבים. בכי ונקשיב. הוציאי זאת החוצה בבכי, משום שדמעות הינן התגשמות של אהבה. אותן דמעות הזולגות על פניך הינן הביטוי הפיזי שלך של אהבה הנשפכת ממך החוצה. אי אפשר לבכות ללא רגשות, ואם הרגשות הם אהבה, את משחררת אהבה לעולם. אם כן, בכי בקול, חזק ועמוק מאוד, ותיזכרי מי את. את הינך אלוהים הבורא בהתגלמותו. את תחגגי את אותן דמעות. תהיי מסוגלת לגעת בהן, לתפוס אותן בלשונך, לטעום אותן ולאהוב אותן.

מה אם תקחי את המלים "תהליך אבל" מתוך החוויה ובמקומן תקראי לזאת "ביטוי האהבה." אבל פירושו שאת מתרעמת על כך שהיה על מישהו לעזוב. תרעומת קשורה לאבל. כאשר את בוכה, אמרי לעצמך: "אבטא את אהבתי בכל דרך שאני יודעת." לבני האדם יש הרבה כעס עצור משום שהם אינם טובים בלבכות. כאשר אתם אוהבים ואהבה זו גורמת לכם לבכות, זה מנקה הן את גופכם והן את נשמתכם.

אינני מציע ש"תיקחו פעמיים בכי" ותקראו לי בבוקר, כפי שהמדיום שלי היה אומר, אולם אל תכעסו על עצמכם במחשבה שיש משהו לא בסדר עם דמעותיכם. פירוש הדבר שאינכם מקבלים את אשר אירע, ויום אחד יהיה עליכם לקבל זאת, משום שזה שם, לפניכם. בין אם איבדתם מערכת יחסים או שמישהו הלך הביתה אל הבורא, אם הנכם בוכים, תגלו את היופי שיש בזה.

שאלה: כיצד נשזרים הרגשות במודעות התאית על מנת לרפא אותה חזרה אל אהבתו של הבורא הנמצאת בתוכנו?

קיראל: יש ביכולתכם לשזור את הנוכחות הרגשית ואת המחשבות הצצות אל תוך המודעות התאית בכך שתכירו שכדי להיות מודעות תאית, עליכם להיות אחת מתכניות השזירה היותר מורכבות של חוויה. על מנת להיות אותה שזירה מורכבת של בן אנוש, עליכם להיות תפורים יחדיו בכל תא לחלקיק של אהבה. בכל תא בגופכם חקוקה שזירה של אהבה. וכך, כאשר מחשבה צצה בראשכם אל תוך תהליך החשיבה שלכם, היא עשויה להיות מפתח הקסם הפותח את אוצרה של תיבת האפשרויות. בתוך אותה תיבת אוצרות ישנה תיבה אחרת שהמפתח שלה נמצא עליה. אנרגית המחשבה הצצה הינה המפתח לפתיחה התיבה הראשונה. אתם זקוקים לאומץ על מנת להכניס את המפתח אל תוך התיבה השניה. המפתח מוכנס אל תוך המודעות התאית שלכם, שם נמצאות כל האפשרויות שאי פעם יכלו להיות. אז תחלימו. זהו המפתח אותו הנכם מסובבים וזהו המפתח אותו כולנו מחפשים.

שאלה: אם גוף הרגשות החלים, האם זה יתבטא מיד בריפוי הגוף הפיזי? האם התייחסות אל הבעיות הרגשיות בלבד פותרת את הבעיה, או האם אפשרויות אחרות, כמו הטכניקה של ריפוי חותמת התא דרושה על מנת להסיר את הבעיה מהגוף?

קיראל: לא, אינכם זקוקים לריפוי חותמת התא, אם יש ביכולתכם לעשות זאת בעצמכם. רובכם אינכם מעוניינים לעשות זאת לעצמכם. זו הסיבה שהמרפא בשיטת חותמת התא כה חשוב לכם. בריפוי חותמת התא, אתם מתאהבים במרפא שלכם, לא משום ששיטת ריפוי חותמת התא טובה יותר מכל שיטה אחרת, אלא משום שהיא מבוססת על אהבה ורוב האנשים היום על פני הפלנטה אינם מקבלים הרבה אהבה.

אם יש לכם בעיה במפרקים, או בשרירים, ועדיין לא פענחתם את תכנית החיים שלכם, ריפוי חותמת התא יעזור לכם משום שהוא נכנס אל תודעת התא של המצב האמיתי של אותה תכנית. כאשר מבינים את סך כל המצב האמיתי של תכנית החיים, מבינים את השלמות שבה הכל שזור יחדיו. ניתן להתבונן אל תוך המארג ולראות את התחזקות ההתגשמות אל תוך חלקיקים של אור. כאשר רואים אור שהתחזק, מגלים את הכוח המקשר בין כל התכניות האחרות, השונות מהכאב אותו הנכם חשים במרפק או בברך. תכניות אחרות אלה תפורות בכל התודעה התאית כולה.

התאים שהיערכותם כושלת לא נצטוו כראוי לאהוב את עצמם והם גורמים לכאוס אנרגטי בשדה. האנרגיה הכאוטית תגבש עצמה עד אשר תמצא נקודה חלשה בה היא תוכל ליצור מציאות. מציאות של חולשה זו הינה היעד אליו אתם מפנים את האנרגיה שלכם. אתם מבינים, ריפוי חותם התא זורם אל נקודת המוצא החלשה, במקרה זה הברך, באמצעות תודעת כל התאים, מבלי שאתה, האדם המרפא בשיטת חותמת ריפוי התא, אפילו תדע על כך. ברגע שאתה מיישם את האומנות שלך, את הנסיון האוהב שלך, אתה עובר מתא לתא ובתהליך זה מרפא את כולם.

שאלה: כיצד אפשר להעביר אהבה בדרך שתתקשר אך מבלי שתציף?

קיראל: כאשר חשים בהתרוממות רוח של אהבה ובעצב אשר לפעמים מלווה אותה, חשים בשלבים הסופיים של האנרגיה הדואלית. זה הזמן בו מאפשרים לרגשות לפרוץ חופשי. אנרגיה דואלית זו חייבת לגרור את אותו סבל דרך תודעה תאית שיש לה שכבות רבות של אנרגית המטריקס. כאשר חשים עצב בו זמנית עם התרוממות רוח, ניתקות השכבות באמצעות תודעת התא. יתכן שפיתחתם חלק מהמחושים הכואבים הללו במשך עשר, חמש עשרה, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, ששים שנה, וכאשר אתם חשים את תחושת האהבה הגדולה, היא שוטפת את כל הגוף, מחפשת כל דבר שאינו אהבה ומשחררת אותו. אנרגיה זו אינה ברת שחרור ללא העצב המגיע יחד עם השחרור של משהו שאינכם זקוקים לו יותר. לשחרר משהו שאינכם זקוקים לו יותר הינו החגיגה הגדולה ביותר בעולם. רק כאשר דבר זה קורה, יכולים רגשותיכם לבוא לידי ביטוי במלואם. אותו דבר שהנכם חושבים שאינכם רוצים לוותר עליו, אתם אכן מוותרים עליו, והחגיגה באה לידי ביטוי בדמעות. אי לכך, חלקיק אחד בעל ערך פַחוּת הופך להיות מציאות החיים בה הנכם מתמקדים כל שארית חייכם. אין דבר הנקרא רגש רע. יכולות להיות רק מחשבות רעות אותן הנכם מספקים לרגשות.

אם הנכם נותנים לרגשות לשרוד מבלי לנסות למלא אותם במחשבות מנטאליות, תמצאו שלווה וערך הרמוני בכל הגוף התאי שלכם. תחגגו את אותם פחד וכאב, אך מילותיכם ומחשבותיכם לא ימלאו את רגשותיכם משום שאין ביכולתם לעשות זאת. מחשבות רק תחסומנה את רגשותיכם. שחררו את המחשבות. אפשרו לרגשות להיות מה שהם. חושו, אל תחשבו, ואז, בפעם נוספת תמצאו אהבה, את אותו כוח השולט באורכם.

שאלה: האם חייבים לבכות בזמן שמרפאים את הגוף הרגשי או האם אפשר פשוט לחוש את הרגשות מבלי לאפשר לדמעות לזלוג?

קיראל: אני מדבר רבות על דמעות משום שלעתים תכופות למדי, אנשים אומרים: "הלוואי שלא הייתי נשבר ובוכה כל הזמן." כל פעם כאשר לוקחים משהו שלילי, ולו הקט ביותר, והופכים אותו לחיובי, דבר זה שווה תשעים דקות של בכי. בפעם הבאה שיזדמן לכם להתבונן במשהו כחיובי או שלילי בחרו בחיובי ובנו את האהבה בגופכם הרגשי. הפכו אותו לבהיר יותר. לרגשות יש רק אהבה. אין להם שנאה או כעס. עליכם להשתמש בגוף המנטאלי על מנת לעשות זאת. ולכן, השתמשו בגוף המנטאלי שלכם בכל הזדמנות שתיקרה בדרככם על מנת למצוא את החיובי בתוך השלילי. אתם תבנו שוב את אהבתכם ובסופו של דבר תהפכו להיות כל כך מנוסים במציאת הטוב בכל דבר עד שתגלו את הדבר שהינו האמת אשר בתוך כל האמת: הכל טוב. זה יהיה הרווח הרגשי שלכם, ואין צורך אפילו בדמעה אחת שתיזל מעיניכם,

מצאו את אורכם החיובי, אזנו את הטוב עם הטוב, ותשנו לא רק את החיים סביבכם, אלא גם את חייכם שלכם. מערכות יחסים וכסף הינם תוצרי לוואי של להיות מאוהבים. אפילו בריאותכם הינה תוצר לוואי של רגשותיכם. אין זה אומר שעליכם לבכות. זה אומר שעליכם לבנות את רגשותיכם, לחזקם, ולתת להם את מה שהם חפצים בו. הם חפצים בשני דברי בלבד: ראשית, עוד אהבה, ואז עוד עידוד, עוד אנרגיה חיובית. אינכם צריכים לבכות ואינכם צריכים למות. אתם צריכים פשוט לדעת מי אתם ומה מעשיכם כאן. אתם כאן כדי לעבור את הרפתקת החיים הגדולה, את ההתעוררות הגדולה.

שאלה: האם כאשר אנו מתים האנרגיה משתחררת בארבעת הגופים בסדר מסוים והאם הגוף הרגשי הינו אחד האחרונים להשתחרר מכדור הארץ?

קיראל: רגשותיכם הינם אהבה טהורה. לכן, כאשר הנכם מתכוננים לעזוב את התהליך הזה, אותו אני מעדיף לכנות 'לחגוג ולהמשיך הלאה בשמחה' במקום 'למות', נע הגוף הרוחני שלכם אל תוך התודעה התאית על מנת לכבות את הכל, ואז עוטף הגוף המנטאלי את כל התהליך, ובזמן שגופכם הפיזי כובה גוף הרגשות שלכם קולט, סופג את הכל והופך זאת לאהבה.

וכך, לפני שיש ביכולתכם להסתלק מהמקום הזה לו הנכם קוראים כדור הארץ, הנכם זוכרים אהבה. זו הסיבה מדוע כה מעטים מכם יחזרו בם מהחלטתם לעזוב ברגע שהתחלתם שוב את מה שנקרא תהליך המוות. כאשר הנכם הופכים להיות אהבה ומבינים מי אתם, אינכם יכולים למות. אתם יכולים רק לחיות במקום בהיר יותר.

מילות סיכום

אם יש ברצונכם לשנות את חייכם, אפשרו לרגשותיכם להיות מה שהנכם. בפשטות החיים, אתם הנכם הרגשות שלכם, משום שאתם אהבה, ואהבתכם הינה האני היצירתי שלכם. אפשרו לבורא לזרוח בתוככם, עד שהעולם יהיה כה בהיר וכה מלא בביטויי אהבה, שכל העולם יחוש באדוות החיים ללא פחד. אז תבינו שלעולם אינכם צריכים לזעוף יותר. לעולם אינכם צריכים לכווץ יותר את גבותיכם, משום שהחיים שווים חגיגה בכל יום. התחילו היום. אפשרו לעצמכם לחוש את המוזיקה כאשר אני מאחל לכל אחד מכם שלום ענקי ואוהב.