ריפוי רגשי - הדרך לחיים באיזון

המדריך המאסטר קיראל באמצעותו של קהו פרד סטרלינג

קיראל: ערב טוב. הרבה פעמים במהלך המסע האנושי, אתם חשים מעט לבד, כאילו נפרדים מהמקור של הבורא. אבל מקור הבורא לעולם אינו יכול להיות בנפרדות. מערכת האגו, הצעיפים, הם אלו הגורמים לכם לחוש את הנפרדות הזו. בשלבים ההתחלתיים, רוב החברות הצעירות, כמו האדמה, עוברות תקופה ארוכה של נסיון להבין את המודעות הרגשית של להיות בן אנוש. בפיתוח המודעות הרגשית, אתם מבינים את העומקים והגבהים אליהם אתם יכולים להגיע כבני אנוש. אם אתם מדברים על מטען רגשי בקשר לנושא מסוים, אתם יכולים לחוות את מכלול הרגשות עד לקיצוניות, אם תרצו, מהגבוה לנמוך. הרבה מהליקויים המוגדרים כאן על פני האדמה, הינם תוצאה של חוסר איזון בגוף הרגשי. לדוגמא, לבעיה של מניה דפרסיה ושל סכיזופרניה, כמו גם בעיות רבות אחרות, יש, פשוטו כמשמעו, פתיחות עצומה, או מודעות אדירה בעולמות הרגש.

ריפוי רגשי מצריך שימוש במסע ובהדרכה, בשביל ההתפתחות שלכם. מודעות רגשית מאפשרת לכם פוטנציאל של צמיחה רוחנית, כי, שלא כמו הגופים האחרים – הפיזי, המנטאלי והרוחני – הגוף הרגשי מאפשר לחוות את כל קשת הרגשות, את הקצוות, אם תרצו. לגופים האחרים שלכם יש נטיה להיות בעלי אנרגיה של קו האמצע, בעוד שלגוף הרגשות יש נטיה להיטלטל מהגבוה לנמוך ולכול מה שביניהם. ברגע שאתם ערים ליכולת שלכם לשלוט בעמדה הרגשית שלכם, אתם רואים שאתם יכולים לשלוט בעולמכם, כי בדרך כלל אלו הם הרגשות שיוצרים כאוס במערכת שלכם.

כשאנשים לוקחים כיוון של מלחמה – או של אהבה - הם בדרך כלל ממוקדים בתהליך גלי שסוחף אותם לזירה שאין להם בטחון לגביה. בין אם זה בצד הגבוה או בצד הנמוך, הם נטענים רגשית, ועוזבים את קו האמצע. אחד המאפיינים שאתם עשויים להבחין בהם באחיכם שבעולמות אחרים, הגלאקסיות, המדריכים ואפילו המציאויות של המלאכים – שהם נראים חסרי רגשות. לדוגמא, כמה מכם ראו את האנרגיה שלי עולה למצב של כעס? זה לא שאנו חסרי רגשות. אנו בהחלט משתמשים בעולם הרגשות, אבל אלו רגשות מאוד מרכזיים, כי אנו מבינים שלקחת כל חלק שהוא מהמערכת שלהם לקיצוניות בדרך כלל מוביל לשביל של כאוס. כשמישהו עולה על דרך הכאוס, הוא נכנס לסחרור. כשמישהו נמצא בסחרור אין, פשוטו כמשמעו, שום חוש של כיוון. כאשר מסתחררים, מסתובבים ימינה ושמאלה סביב אותו נושא.

כאשר אתם מגיעים לכדור הארץ כבני אנוש, אתם חשים בנפרדות מהבורא שלכם, כי יש לכם נוכחות פיזית. אולם ההתנסות הפיזית הזו הינה מודעות הקיימת בתוככם, לשלוט - אם תרצו, או לתחזק בסיס תחושות ממורכז. זה עלול להישמע לכם משעמם, אבל אני מבטיח לכם, ידידי, שמה שנמצא באפיק המרכזי, רחוק מלהיות משעמם. כאשר אינכם מבזבזים כוח חיים עצום כדי להסתחרר אל מחוץ לשליטה, אתם תגלו שהמהלכים הארציים שלכם - המסע שלכם - מאוד מספקים, כי אתם מוצאים עצמכם בצמיחה מתמידה בכיוון התשוקה שלכם.

אני מזכיר לכם, שריפוי רגשי הינו משהו שכל כדור הארץ צריך לחוות. אבל עובד האור הוא זה שצריך להיצמד למה שנקרא – חרב האור. חרב האור אף פעם לא אמורה להזיק למישהו. היא פשוט נועדה להישאר מוארת ולהיות בעלת מרכוז בעל כוחות משל עצמו, והמפעיל שלה, עובד האור, הוא האחד שחייב לדעת היכן בדיוק להניח אותה. אם משתמשים בה למטרות לא נכונות, חרב האור יכולה להיות סרת טעם בדיוק כמו חרב המתכת. אם כך עובד האור חייב להחזיק בחרב ממש במרכז ולהשתמש בה מהמקום הזה.

איש על פני האדמה אינו יכול להשיג את נקודת האמצע הממשית, כי יש לכם כוח אנרגטי מתנדנד, כלומר יום אחד הוא גבוה יותר ויום אחר נמוך יותר מזה שיבוא אחר כך. אבל, כאשר אתם חותרים לכיוון קו האמצע, אתם רואים את איזון המסע של האדמה ושל היותכם בני אנוש.

כל פעם שאנו מסבירים את עשרת העקרונות של הבריאה המודעת, אנו פשוט מחזירים אתכם לכוח המרכזי והכוח המרכזי הזה הוא זה ששומר שתנועו בהתאמה עם מלוא היעודים שלכם. כולכם נמצאים כאן על פני הפלנטה הזו כדי להשלים מסע, או יותר טוב לומר – נבואה. כפי שהסברתי בעבר, נבואות מוצבות ללא סוף. רבים מכם, במיוחד עובדי אור, תחושו שאתם הולכים לאיבוד בנסותכם להבין איזה חלק מהנבואה הולך להתממש. אין זה משנה באיזה חלק של המסע אתם נמצאים, אתם לא תדעו מהי המטרה אלא רק מהי הדרך שתיקח אתכם אליה. זוהי הסיבה שאנו אומרים לכם, אל תאיצו בזמן המסעות שלכם. במקום זה, התנסו בכל חלק מהם ככל יכולתכם.

עתה ברצוני לספר לכם משל שאני קורא לו 'משל התפוח'. לכו עמי לרגע קט. דמיינו מישהו המגיש לכם תפוח אדום, גדול ויפהפה, מבריק כפי שטרם ראיתם כמותו, זוהר בכול תפארתו. כאשר אתם אוחזים בתפוח היפהפה הזה, אתם רואים את אחת המתנות היותר יקרות מהבורא, כי התפוח הזה הגיע מעץ החיים. שבו לרגע והתבוננו בשילוב הגוונים השונים שלו. כרגע השגתם תנופה אדירה, תנועה אדירה קדימה, כי עכשיו אתם יודעים איך להסתכל על תפוח.

אבל האמת היא, ידידי, שהתפוח הבלתי נגוס הזה, משאיר המון לדמיון, כי כאשר אתם אכן נוגסים בו וחשים את המיצים שלו ניגרים בפיכם, כשהמתיקות משתלטת על בלוטות הטעם שלכם והאנרגיה קורנת מכם, אתם מבינים שיש בו הרבה יותר מזה. כאשר אתם מרחיקים חזרה את התפוח מהשפתיים שלכם ואתם מתבוננים בליבה שלו, אתם מבינים שזהו המרכז ממנו הוא צמח. כאשר אתם הולכים עמוק יותר בליבה ומסתכלים עליה בתשומת לב, יופי הגרעינים שבמרכז הופך להיות ברור, ואתם מבינים שבגלל שהתבוננתם בתשומת לב בתפוח הזה, כל המסע נפרש לפניכם.

לעולם אל תאפשרו ליופי התפוח לקחת אתכם רחוק כמו המסע המרתק שאתם לוקחים על עצמכם. תמיד זכרו שמעבר ליופי ישנה ההתנסות, וההתנסות היא כל המאמץ שלכם. בין אם זו החוויה החזותית של התפוח, או הטעם, או הריח או המגע, זה לא משנה; כל אחד מהחושים הינו חלק מהחוויה. שימו גם לב, שאפילו אם אכלתם את התפוח והוא נעלם לחלוטין, הזכרון שלו נשאר עמכם לתמיד. ולכן לא משנה מה אתם בוחרים להרפתקה הבאה שלכם, אתם תמיד תדעו שעליכם להסתכל עליה מתוך השלמות של מה שאתם. ההטענות הרגשית שיכולה לבוא בעקבות ההתנסות הזו, היא מעבר לציפיות שלכם.

איך, אם כן, אגדיר ריפוי רגשי? ריפוי רגשי הינה הנכונות לחוות את מלוא כל האפשרויות מבלי ללכת לקיצוניות, מהמקום לו אנו קוראים הקו האמצעי של האהבה. כשזה מתרחש, כל ארבעת הגופים הופכים – באורח קסם – להיות בהתאמה, ואז מתבהר לכם, אתם הופכים להיות מודעים לכך, שהמסע האנושי הינה אחת המתנות היותר גדולות שהבורא העניק לאני המואר שלו. וידידי, בין אם אתם מודעים לכך ובין אם לאו, אתם הנכם אותו עצמי מואר.

שאלה: האם זה מדויק לומר שכאשר אנו מתרפאים רגשית אנו מתרפאים חזרה אל אור הבורא?

קיראל: לא בדיוק, לא. לומר שמתרפאים חזרה אל אור הבורא אומר שהיית מחוץ לאור הבורא. כשאמרתי את אותו דבר בעצמי – שעליכם להתרפא חזרה אל אור הבורא – התכוונתי שאתם, עובדי האור, מוכנים עתה להעלות את הרטט שלכם באמצעות ריפוי רגשי כדי להבין שמעולם לא עזבתם את אור הבורא. ריפוי רגשי מעיר אתכם להבנה שאתם הנכם אור הבורא. אינך מתרפא חזרה אל אור הבורא, ידידי. אתה הוא אור הבורא.

שאלה: האם אהבה הינה רגש או מצב הוויה?

קיראל: אהבה הינה יותר מצב הוויה. לומר "אני אוהב אותך" אלו בסך הכול שלוש מלים. אתם מנסים לומר שיש לכם רגשות המבעבעים עבור אדם מסוים, אבל "אני אוהב אותך" כנראה לא צריך להיאמר. אמרו את האמת שלכם במקום זאת. "מאוד שימחת אותי היום" או "אני כל כך ניהנה להיות בחברתך". "אני אוהב אותך" הינו אך ורק קיצור דרך. זה כמו "אינני יודע" או "אני בסדר גמור". אם אתם פונים אל מישהו ואומרים: "אני אוהבת אותך", לא תחושו הרבה.

"אני אוהב אותך" הן שלוש מלים. הן נחמדות וקיצור דרך חביב ועליכם להשתמש בו מפעם לפעם, אבל אינני חושב שצריך להשתמש בהן בתדירות הגבוהה בה אתם משתמשים בו. הראו את אהבתכם בַאמת של מי שאתם.

שאלה: בספרך הראשון קיראל: השינוי הגדול (Kirael: The Great Shift) אמרת שבעולם האנושי הרגשות נתקעים לעתים תכופות, ושאנו יוצרים חסימות כך שהרגשות אינם יכולים לפרוץ את הדרך כדי להשתחרר. איך החסימות הללו נוצרות ומהי הדרך הכי טובה בה אנו יכולים לטפל בהן?

קיראל: רוב בני האדם היו רוצים לזרום עם כוח החיים. לזרום עם כוח החיים פירושו בעצם הוא לזרום ללא חסימות. חסימות מסכלות את זרימת כוח החיים. יחד עם זאת, חסימות הרבה מושמות פעמים בכוח החיים על ידי בני האדם כדרך להגנה עצמית כדי לכסות על רגשות. לדוגמא, בזמן יצירת מערכות יחסים, עקב חוסר הבטחון שלכם, אתם מחליטים, לעתים קרובות, לא ללכת גבוה מדי או נמוך מדי עם האפשרויות הרגשיות שלכם. במקום להתעמת ישירות עם הרגשות הטעונים שלכם, אתם מחלקים אותם לקטגוריות. ברגע שאתם מחלקים את הרגשות לקטגוריות, אתם עוטפים אותן בתמצית של רגשות. תמצית הרגשות הזו משמשת כחוצץ המחזיק את הרגשות במקומם. כשאתם מבינים שיש לכם מספר ערימות כאלה, או חסימות בכל המודעות הרגשית שלכם, במקום לאפשר לרגשות שלכם לצאת בעוצמה הקיצונית שלהם, אתם יכולים לחוות אותם בעוצמה המרכזית שלהם, תוך ידיעה ששמתם שם את הערימה הזו, כך שתוכלו לנצל יותר טוב את המסע בו אתם נמצאים.

נניח שאתם נמצאים במערכת יחסים שלדעתכם היא מושלמת. ואז האדם השני פשוט עוזב אתכם. סביר להניח שתערימו חסימה רגשית במערכת שלכם שתימנע מכם ללכת עמוק במערכת היחסים הבאה. הכאב שחוויתם במערכת היחסים האחרונה היה עז מדי, יותר ממה שיכולתם לשאת, כך שאתם מוכרחים לכסות אותו עם רגש אחר. במצב כזה, הרגש המתעורר הוא בצורה של כעס. כך שכאשר דברים מתחילים ללכת טוב מדי, או מעבר לנקודה בה אתם חשים בטוחים, אתם הופכים רגזנים, או כעוסים – אם תרצו. הכעס מחזיק את החסימה במקומה. כעס הוא רגש קיצוני.

כאשר אתם נמצאים מחוץ לזרם האמצעי של הרגש שלכם, שום דבר לא קורה. הרגש אותו אתם חווים יושב בצורה כמעט תקועה, והוא בונה את עצמו, פשוטו כמשמעו. אתם אפילו אינכם זוכרים מדוע הערמתם את המחסום הזה שם. אתם מאמינים שנעשה לכם עוול. אבל האם באמת נעשה לכם עוול, או האם אתם מאפשרים שעוול יעשה לכם? סביר יותר שאתם מאפשרים שעוול יעשה לכם, ופירושו שטוב ורע אינם קיימים. רק התפישה שלכם לגביהם קיימת.

כאשר אתם מזהים את אחד מהרגשות העוצמתיים הללו, בין אם זה כעס, קלות דעת או כל מה שאתם עשויים לחוות, עצרו, לכו מתחת לאותו רגש, וראו מה אתם מוצאים. זה המקום בו תמצאו את הפוטנציאל של סילוק החסימה הזו מהמערכת שלכם.

שאלה: אתה דיברת אודות ויתור על הכנסת הרגשות לקטגוריות. בשבילי, הכנסת הרגשות לקטגוריות מאפשר לי לזהות שאני מרגיש. במילים אחרות, נהגתי להתכחש לרגשות שלי. ולכן בשבילי, הכנסת הרגשות שלי לקטגוריות, פירושו לזהות מהם רגשותי. למה אתה מתכוון סלקו את הקטגוריות ולכו עם הזרם?

קיראל: טוב, אילו אמרת: "אני יכול לזהות שאני חש עצבות", לא היית מכניס את רגשותיך לקטגוריות. כאשר אתה מכניס משהו לקטגוריות, אתה מכניס אותו למרחב כדי להחזיק בו שם. יש הבדל בין לזהות ולהכניס לקטגוריות. כאשר את מזהה שאתה חש עצבות פירושו שאתה מכניס לקטגוריה את רגש העצבות. ברגע שזיהית אותו, אתה כמעט באופן אוטומטי תוותר עליו משום שלא תהיה לו יותר חזקה עליך. הוא כבר לא נמצא בקטגוריה איזושהי. בזה שאתה מזהה שיש עצבות, הנטיה היא לשחרר אותה, או שלא היית ניגש אליה.

כאשר אתה אומר: "אני עצוב", זו דרך אחרת לומר: "אני בוחר להיות עצוב או אני בוחר לחוש עכשיו עצבות". אתה בוחר לחוש רגש קיצוני. אתה יכול לבחור לשחרר אותו, אתה יכול לבחור לרפא אותו, אבל אינך יכול להמשיך להחזיק בו.

שאלה: האם מחסור ברגש נחשב לקיצוני, ואיך אלו הנמצאים בקיצוניות הזו יכולים להתחיל לרפא עצמם חזרה אל קו הרגש המרכזי?

קיראל: אם מישהו מוצא עצמו חסר רגשות, קחו בחשבון שיש לו הרבה ערימות של אנרגיה מדוכאת המכוסות על ידי רגשות. וכתוצאה, אתם חשים כאילו אין לכן רגשות, כי הם כל כך מודחקים, אם תרצו. במקרה של מחסור ברגשות, הדבר הרע שאתם עושים הוא שאתם מדחיקים הרבה מהכאב, או מהמצבים הבלתי מוסברים בחייכם. כשיש משהו בלתי מוסבר בחייכם, אתם תסתחררו לתוכו, מבלי שיהיה לכם שמץ של מושג מה לעשות איתו. כשאתם מוצאים מישהו שהוא כאילו חסר רגשות, אתם עשויים לעזור לו בזה שתלכו מתחת לפני השטח של הרגשות שלו. הוא עלול להתעצבן מאוד, לבכות, ועלול להיות לו קשה להיות בקו הרגש האמצעי. זה לא כל כך הרגש שגורם לו להתעצבן, אלא בעצם אלו הן ערימות החסימות שמתפרצות מתחת לרגשות, והאמת שיוצאת לאור, כי האמת היא החלק הקסום של המסע שלכם. ברגע שהאמת נראית לעין, הקו האמצעי הינו בר השגה.

שאלה: אם כך, הפחד, או חוסר הרצון לחוש את הרגשות הללו, נעשה כמו סיר לחץ, ואז, כשמתחילים לפתוח אותו, האם הפחד הוא שמא תוצפו עם אותן רגשות?

קיראל: כן. לעתים תכופות כאשר אתם חושבים על המילה 'אמת', אחד מהעקרונות היותר חשובים בעשרת עקרונות הבריאה המודעת הוא, שאתם מבינים שהמילה אמת היא רבת ממדים, יש הרבה וריאציות באור שלה. אתם יכולים לומר את האמת מבלי לומר אותה. לדוגמא, מישהי יכולה לשאול אתכם אם אתם רוצים את החצאית ההוואית, או את החולצה שלה. התשובה יכולה להיות: "כן, היא מוצאת חן בעיני", כשהאמת היא שאין זה משנה אם היא מוצאת חן בעיניך או לא. מתחת לפני השטח של האמת, ישנה אמת נוספת – שזה לא משנה - ומעבר לזה ישנה העובדה שאותו אדם ששאל לא היה צריך לשאול מלכתחילה, כי זה בכלל לא משנה. כאשר אתם מוותרים על הטוטאליות של האמת, אתם יוצאים להרפתקה חדשה. כאשר אתם מבטאים אמת תת הכרתית או אמת שאינה טוטאלית, היא פותחת לפניכם דרך חדשה לבחירתכם. אנשים מוצאים עצמם, לעתים תכופות, צועדים בדרך של כאילו אמת, במקום בדרך האמת האמיתית.

דבר דומה מתרחש בעולם הרגשות, כמו בעולם האמת. כאשר אתם מגיעים לתובנה שהגעתם אל קו הרגשות האמצעי שלכם, אם אינכם נאמנים לו, אם אתם מאפשרים לו להתנדנד. אתם נכנסים לדרך אותה אתם מגדירים תוך כדי התקדמות.

אתם מבינים שבעולם מסוג של נבואה, התפקיד שלכם כולו, הינו להגיע אל סופה של הנבואה, אבל בעצם אין לנבואה סוף. נבואה היא הסוף וההתחלה של המסע הבא. בדיוק כפי שיש יותר מאמת אחת, ברגשות יש יותר מרמה אחת, וזהו קו האמצע של הרגש.

שאלה: האם זהו קו האמצע בו אנו מגלים את העצמי הבסיסי שלנו?

קיראל: האני הבסיסי שלנו תמיד נמצא בקו האמצע.

שאלה: וזה יוביל אותנו לחוש הששי ול- 90% של המוח?

קיראל: בדיוק.

שאלה: נהגתי להאמין שחסימות רגשיות יוצרות מחלות בגוף. האם אתה יכול לספק פרטים נוספים איך רגשות קיצוניים יוצרים מחלה בצורה הפיזית?

קיראל: כאשר אתם נמצאים ברגשות קיצוניים, כאשר הרגשות שלכם נוסקים לשיאים שליליים, הגוף הפיזי שלכם חייב לפצות על זה. הוא צריך להעצים עצמו כדי לעמוד בתקופת הלחץ שאתם עוברים. וההיפך, כשאתם חסרי רגשות, אתם תמצאו את אותה קבוצה של נסיבות. מחסור ברגשות הינה תוצאה של הדחקה מאוד גדולה של רגשות, וגם זה מתיש את הגוף באותה מידה. כאשר הרגשות שלכם אינם נשלטים לכיוון הקו האמצעי, כל אחד מהגופים האחרים שלכם – הפיזי, המנטאלי והרוחני – נע אל האור הקיצוני. כל עוד הרגשות אינם נמשכים לקיצוניות, זה בסדר גמור שתחוו אותם. זהו חלק מהלימוד היכן נמצא האיזון.

הגוף הפיזי הוא המסע. הגוף הרגשי היא ההבנה. הגוף המנטאלי הוא הפענוח של המצב, והגוף הרוחני היא התובנה שאתם לא בני אנוש. כאשר אתם מתבוננים במערכת שלכם מנקודת המבט הזו, רגש הוא הדבר הטעון היחידי שיכול לקחת אתכם לכיוון מסוים. כל דבר אחר הולך בעקבותיו, ולכן חשוב שתשתדלו להשאר בקו האמצעי.

שאלה: אמרת שכעס הוא רגש קיצוני. עכשיו אנו שומע שאתה אומר שאין רגש קיצוני, אלא ישנה דרגת החוויה של הרגש שעושה אותו קיצוני. אם כך, האם כעס אינו אלא רגש, יותר מאשר רגש קיצוני, וכעס קיצוני הוא זה שיהיה רגש קיצוני?

קיראל: אם אתה כועס על עצמך על שלא למדת את השעור או על שלא עשית את המסע, זהו רגש. אם אתה כל כך מתרגש שאתה מתחיל לקלל ולגדף את עצמך ואתה מוציא את זה על הסובבים אותך, אז עברת לכעס קיצוני. ולכן, אכן נכון, ישנן דרגות. כל עוד הרגשות שלך אינם נמתחים לקיצוניות, זה בסדר שיש לכם אותם. זהו חלק מהלימוד היכן האיזון נמצא.

שאלה: עד כמה הרגשות שלנו משפיעים על אנרגיית הפוטון?

קיראל: לאנרגיית הפוטון הנמצאת כעת על כדור הארץ תהיה ללא ספק השפעה מוגדרת על הרגשות שלכם. במילה "מוגדרת" אני מתכוון שלאנרגיית הפוטון יש השפעה על הרגשות של ישות מתפתחת. יחד עם זאת, לא קיימת אפשרות להקביל בין רמת הפוטון והרגשות שלכם. במלים אחרות, אנרגית פוטון גבוהה אינה מחייבת רגשות גבוהים. למעשה, עבור אלו שהם חסרי רגשות, רמת פוטון גבוהה יכולה להתבטא בירידה נוספת של הרגשות. אתם מבינים, כל רמת פוטון שמעל או מתחת ל- 5, שהוא הקו האמצע, נותנת לכם אפשרות לחוות את השעור שלכם ברמה אחרת. כאשר אנרגיית הפוטון היא 7, זה אומר שיש לכם את היכולת לחוות את כל התחום בין 5 ל- 7 מאוד בנוחות, אבל אם תנסו לעבור אל 3 ברגשות שלכם, אתם תתרחקו מהאמצע, ואנרגיית הפוטון לא תהיה בהתאמה להתנסויות שלכם. רמת הפוטון יכולה להוביל את ההתנסות שלכם, ובזה תדעו את מרחב הפעולה שלכם, ואיך לפעול באותה נקודת זמן.

אם אנרגיית הפוטון גבוהה ואתם מתנהלים ברמה המאוזנת 5, לא צריך הרבה כדי לקחת אתכם לכיוון ה- 9. מגמת העליה קלה יותר. אנרגיית הפוטון אינה מושכת אתכם למעלה. היא פותחת עבורכם את המרחב כדי שתוכלו ללכת לשם.

שאלה: שמעתי אותך אומר, שאנרגיות ממד ההדרכה מאוד אוהבות כשאנו מאוד מאוד כעוסים, והם אוהבים כשאנו מאוד מאוד מאושרים, כי הם אוהבים את הרגשות הקיצוניים שאנו חשים. זה נשמע כאילו הם אוהבים כאשר לנו יש רגשות קיצוניים.

קיראל: אני חושב שמדריכים רבים, בעקר מלאכים, עשויים להיות מאושרים כאשר אתם נמצאים ברגשות הקיצוניים, כי הם רוצים שתדעו שהקיצוניות נמצאת, ואז הם מתפללים ומקווים שתמצאו את דרככם חזרה, ורובכם אכן מוצאים. אנו מקווים שאינכם רוצים ללכת אל הרגשות הקיצוניים לעתים תכופות מדי. המטרה היא, שתתנסו ברגשות הקיצוניים לעתים פחות ופחות תכופות, עד שתמצאו את האמצע ותדעו למה אתם שם. החיסרון שבהליכה לקצוות הוא, שבדרך כלל אינכם מתבוננים בעצמכם, ואם אינכם מתבוננים בעצמכם, אתם לא תמצאו את קו האמצע. כאשר אתם נמצאים בקצוות, רק אנו מתבוננים בכם. אנו הופכים להיות מאוד מודאגים לגבי המסע שלכם, כאשר אתם נמצאים בקצוות. אנו מאוד דואגים שמא לא תוכלו לשוב אל נקודת האמצע.

שאלה: יש קטע ב'שיחות עם אלוהים' בו אלוהים מודיע ש"הרגשות הינם השפה של הנשמה". זוהי דרך מאוד יפה לבטא את הרעיון שהעצמי הבסיסי שלכם – העצמי האלוהי, מתקשר עמכם באמצעות הרגשות. כאשר אנו מדברים על ריפוי הרגשות, אם אנו באמת שמים לב לרגשות שלנו ואנו מתיחסים אליהם כהדרכה מהאני הגבוה, האם זו לא תהיה דרך נפלאה לרפא עצמנו פשוט על ידי שימת לב לאיך אנו מרגישים בקשר למה שזה לא יהיה בחיינו?

קיראל: את נתת את התשובה בשאלתך. את אמרת שהאני הגבוה שלכם מתקשר עמכם באמצעות הרגשות שלכם. זהו אור האמת, אבל הכי קשה עבורכם, בעולם האנושי – להבין. כאשר האני הגבוה שלכם מתקשר עמכם באמצעות רגשות, אתם מחליטים החלטות בקשר למה שאתם חושבים שאמור להיות נכון. בניגוד לזה, כאשר אתם ממרכזים את הרגשות שלכם, האני הגבוה שלכם חייב להתקרב אליכם, תוך הרמת רמת התקשור שלו עמכם. אתם יכולים להעביר את האני הגבוה שלכם שמתקשר עמכם באמצעות הרגשות, לנקודה בה הוא פשוטו כמשמעו יתקשר עמכם ממש במילים. כעובדי אור, במקום להשתמש במדיטציה כדי לשחק עם האני הגבוה שלכם במארג האתרי, השתמשו במדיטציה כדי לעמוד איתן ברטט שלכם, ואז משכו את האני הגבוה אל תוך הרטט שלכם. כשתגיעו לבהירות אמיתית, ידידי, תדעו שהשיחות עם אלוהים הינן שיחות עם עצמכם. זהו באמת זמן קסום.

שאלה: זה בקשר למסה קריטית. האם הריפוי הרגשי האישי יוצא החוצה, כמו אבן בפלג, ומשפיע על כל היקום?

קיראל: כאשר אתם ממורכזים רגשית כך שאתם חווים את הרגשות שלכם מבלי ללכת לקיצוניות, אתם יכולים ליצור מסה קריטית. כדי לגרום למסה קריטית להגיע לכל היקום, או לאזור הזה של היקום, זה יצריך לפחות 100,000 פלנטות הראויות למחיה שיגיעו ביחד לאהבה.

הבורא בורא כל הזמן פלנטות, וכל הזמן יוצר צורות אנרגטיות על הפלנטות הללו. ומכאן שהמהות של המסה הקריטית הולכת קצת לאיבוד, במגוון או בגודל הפוטנציאל. גודל הפוטנציאל של המסה הקריטית הינו תוצאה של חכמה הבורא; מכאן, שאי אפשר לחבר שכבות שונות של כוח אנרגטי, על בסיס פלנטארי, כדי ליצור מסה קריטית, כפי שהצעת.

התיאוריה שלי היא, שהתשוקה יותר חשובה מהסיום. בתשוקה ישנה האפשרות, ואז עושים כל מה שאפשר כדי להפוך את התשוקה הזו למציאות. במסע, כל מה שנמצא בין המחשבה על האפשרות וההבנה של המציאות, נכנס אל תוך אותו מודל.

שאלה: מאסטר ישו הצהיר: "אני והאב – אחד אנו". אם אנו, בני האדם, באמצעות הכוונה שלנו, נצהיר גם כן על זה, האם נמצא את הקו האמצעי של האהבה?

קיראל: בדיוק כך. זה כל מה שבאמת באתי לספר לכם. האב, או הבורא, הוא אהבה. אתם הנכם קו האמצע של האהבה. האהבה הינה המילה היחידה שהיא כל כך עוצמתית בכל השפות - כי אין את ההיפך ממנה. בבריאה, האהבה היתה ההבנה שגרמה לכל להיות. מכאן, שהכול יחזור לאהבה, כי במצב המושלם הכול אהבה.

זהו יקום, ובתוכו ישנם חוקים, ואחד מהחוקים המרכזיים הינו חוק המשיכה. אפשר לחשוב, אם כך, שאם האהבה מסתחררת כספירלה, הרי ספירלות אחרות יצטרפו אליה. אבל בעצם האהבה לא באמת יכולה להיות ספירלה. רגשות טובים יכולים להסתחרר, אבל לא יכולה להיות לכם סחרחרת של אהבה, כי האהבה אינה דומה לשום דבר אחר בעולם הדואליות שלכם – יין ויאנג. האהבה עומדת בפני עצמה. כשאתם באמת פועלים מתוך אהבה, אנרגית האהבה נעה ממני לבַא בתור, וזה שאחריו וזה שאחריו, אבל לא יכולה להיות לה נקודת עצירה או נקודת התחלה. היא רק יכולה להמשיך.

שאלה: איך הריפוי האישי שלנו יוצא החוצה ומשפיע על אחרים?

קיראל: כל פעם שמישהו נכנס לריפוי, בין אם זה פיזי, רגשי, מנטאלי או רוחני, מקור של אור מקבל תזכורת על הטוהר שלו, והוא מתחיל להפיק עוד מהאנרגיה שלו. למקור האור הזה אפשר לקרוא אהבה, אם תרצו, ואי אפשר לעצור אותו, אין לו התחלה ולא סוף, כמו הבורא עצמו. הוא הולך בדרך עם הכי פחות התנגדות.

כשיהיה לכם ריפוי רגשי, הריפוי הזה יגע בכל דבר הסובב אתכם, עד שהוא יתפוגג ויצא מהקיום שלכם. בזמן שאתם חווים את התחושה הרגשית הזו, כל מי שסביבכם יחוש אותה אף כן, כי האנרגיה הזו יוצאת החוצה. אתם עוררתם את האיזון האמצעי של הרגשות שלכם.

שאלה: האם אתה יכול להתיחס לרגש ואנרגיה ואיך השנים הללו מתחברים?

קיראל: רגש (ובאנגלית E-motion) ותנועה (ובאנגלית motion) זה מה שאתם. זהו מקור האיזון הכי בולט שלכם, המשמש לשמירת החיים בסדר. העולם המנטאלי הינו סמכות מאוד יינית/יאנגית. אתם עושים המון בחירות בעולם המנטאלי שלכם. העולם הרוחני שלכם מקבל את אהבתכם לבורא, והעולם הפיזי הינו הכלי שלוקח אתכם דרך מסע החיים. חלק האנרגיה של הרגש שבכם מתבטא בדבר הזה, במקום ההוא, ובעזרתו אתם יכולים לסמן את קו האמצע שאתם מחפשים.

לא יכולה להיות לכם מחשבה רגשית מנטאלית. אבל אתם כן יכולים לחשוב מחשבה שרגשות מתחברים אליה. המנטאלי שלכם הינו המנטאלי שלכם. הפיזי שלכם הינו הפיזי שלכם. הרגשי שלכם הינו הרגשי שלכם, והרוחני שלכם הינו הרוחני שלכם. ביחד הם הופכים לשלמות. לא יכולה להיות לכם חוויה רגשית רוחנית, אבל יכולה להיות לכם חוויה רוחנית גבוהה שאתם יכולים לזכור אותה דרך הרגשות שלכם.

שאלה: האם אפשר להשיג באופן גלובאלי את האיזון הזה שאתה מדבר עליו כשישנם הרבה אנשים החיים בעימות ומלחמה כמו לדוגמא במזרח התיכון?

קיראל: מה שאתה רואה במזרח התיכון הינם רגשות קיצוניים. הרגשות הללו נוצרים בגלל מה שאתם, בעולם האנושי, מסוגלים לעולל האחד לשני. בואו לא נתמקד ברגשות המתחוללים במזרח התיכון. במקום זה, הבה ונתבונן ברגשות המתחוללים בעולם כולו.

אם היתה כמות של עובדי אור כפי שיום אחד תהיה, הם היו מחזיקים באנרגיה של קו הרגשות האמצעי. הם היו משתמשים באהבה רק מעצם העובדה שהם היו מחזיקים בקו הרגשות האמצעי שהיה באמת משפיע על המארג האתרי של הפלנטה שלכם. כשכל עובדי האור יחזיקו בקו האמצעי, אלו הנמצאים בקיצוניות, ימצאו עצמם נמשכים באופן מגנטי למרכז, ויהיה להם מאוד קשה להשאר בקיצוניות.

לא שקו אמצעי קולקטיבי ירפא לחלוטין את התהליך, אם אפשר לומר כך, אבל הוא יצור מרחב בו אנשים יוכלו לחפש תשובות. כשזה יקרה, במקום ליפול טרף לרגשות, אנשים ימצאו את הקו האמצעי של הקיום שלהם בכך שיחפשו את ערמות החסימות מתחת לרגשות שלהם. אם כל אחד מבני האדם ימצא את הקו האמצעי שלו, לא תהיה מלחמה במזרח התיכון. במרכז, כל אחד יוכל להאמין במה שהוא רוצה, מבלי לחדור לתחום של הזולת. לעתים קרובות מלחמות נוצרות פשוט בין שני אנשים; ואז שניים הופכים לארבעה, ארבעה הופכים לשמונה, שמונה הופכים לשלושים ושניים וכן הלאה וכן הלאה.

אנו מנסים להסיט את המסה הקריטית מהקיצוניים. כל עוד המסה הקריטית נמצאת אצל הקיצוניים, עובדי האור נשאבים אל תוך המסה הקריטית הזו. ברגע שעובדי האור ימצאו את קו הרגשות האמצעי שלהם, הם יגלו את ערמות החסימות המחזיקות את אנרגיית הרגשות הקיצונית במקומה. הם יוודאו שהקיצוניים יוכלו להמשך לאמצע. כאשר מישהו מבלה במרכז, הוא לא מוצא סיבה לקיצוניות, והמסע מתקדם ביתר רכות.

שאלה: אני מבין שהגופים שלנו הם כמעט כמו מפת דרכים לצורך הריפוי, שאנו נושאים את ריפוי הרגשות שלנו בגופים שלנו. האם אתה יכול להרחיב על זה, ועל השטויות שמאכילים אותנו שדיאטות עובדות, בעוד שלמעשה, מדובר בריפוי, לא כן?

קיראל: בדיוק כך. אין דבר כזה דיאטה. כמה אנשים מתחילים להעלות במשקל ככל שהם מתבגרים? האם אי פעם שמת לב לזה? בעקרון, כאשר מגיעים לגיל של המנאפוז(1), אתם מרגישים שזה בסדר לשקול יותר מדי. כאשר אתם הופכים כבדי משקל בגיל הזה, פירושו שאתם כבר לא מזהים מה הייתם רוצים הכי הרבה שיהיה לכם בחייכם. אתם קבלתם את זה שכולם סביבכם העלו במשקל, ולכן זה בסדר גם בשבילכם.

העולם משתנה. אתם תראו שהרבה נשים יפות, וגם גברים, נכנסים לדיאטה כאשר הם רואים שהעלו במשקל, אבל לעתים תכופות הם נכנסים לדיאטה קצרת רואי. בעקרון, הם מאפשרים לרגשות הלא מרכזיים שלהם להוביל את הדיאטה, כלומר כל מה שהם רוצים זה לסלק את הרקמות השמנות מהמציאות שלהם. במלים אחרות, הם מטפלים אך ורק בגוף הפיזי שלהם. בעוד שלמעשה, אם הם מגיעים לאיזון אנרגטי, כל ארבעת הגופים שלהם ייכנסו לדיאטה.

דיאטה אינה בהכרח הרעבה עצמית. אתם מבינים, אתם נמצאים תחת התפישה השגויה, שדיאטה פירושה שאינכם יכולים לאכול, או שעליכם לאכול אוכל מסוים. אינני מסכים עם זה. אני מאמין שאתם יכולים לאכול את האוכל הכי שמן עם הכי הרבה קלוריות, ועדיין לאבד משקל, אם אתם מוצאים איזון. כמובן שמציאת האיזון פירושה שלא תאכלו את האוכל הכי שמן עם הכי הרבה קלוריות. לא רק שהאוכל הכי שמן יגרום לכם להשמין, הוא גם יגרום לכם למות. אם אתם עושים את המסע בדרך מאוזנת, אתם רוצים להרחיב אותו ככל יכולתכם. בזה שאתם מרחיבים את המסע אתם מרחיבים את תכניות החיים, את תכניות השעורים, ואתם מקטינים את מספר תקופות החיים שאתם זקוקים להן כדי לעבור את שעורי החיים.

קודם כל, כאשר אתם רוצים לעשות דיאטה, היו ברורים, שאתם רוצים לחוות אותה דרך עשרת עקרונות הבריאה המודעת. ללא כל עשרת העקרונות, הסיכויים שלכם לאבד משקל הם בסדר, אבל הסיכויים שלכם לשמור על המשקל הנמוך קטנים. כאשר בזמן שאתם עושים דיאטה אתם משתמשים באמת, אמון ותשוקה, שלמות, תקשורת, בהירות, וארבעת עמודי המדיטציה, מצב שינה, תפילה וארגון, אתם לא רק תורידו במשקל, אתם תשארו רזים. אם אתם עושים דיאטה בכל ארבעת הרמות, זה אומר שאתם מגיעים לאיזון מוחלט, הגודל שלכם לא ישתנה כל עוד אתם "בחיים", ותוכלו לאכול כל מה שיתחשק לכם. החשקים שלכם עשויים להשתנות, אבל תוכלו לאכול כל מה שיתחשק לכם.

אם אתם משתמשים בקו הרגשות האמצעי כאשר אתם אוכלים, אתם תאכלו פחות. אם אתם מניחים שעועית ירוקה יפהפייה על הצלחת שלכם, וחותכים אותה לארבעה חלקים, ואוכלים את הרבעים הללו כל אחד לחוד, אתם תיהנו מזה יותר. כאשר אתם בולעי אותה שלמה, הגוף אינו יכול להשתמש בה. הגוף יפלוט אותה, כי היא לא נשברה. למה אתם חושבים שיש לכם בלוטות רוק?

אם אתם משתמשים בקו רגשות אמצעי כדי לאכול את הארוחות שלכם, הדבר הראשון שאתם עושים זה לקחת את השעועית ולהתבונן בה. אתם מעריצים את הצבע שלה, את המרקם שלה וכו'. כאשר אתם אוכלים סטייק, חיתכו אותו לחלקים יפים שינעמו לכם בפה. כאשר אתם מכניסים דברים למציאות שלכם מקו הרגשות האמצעי, בין אם זה אוכל, הדרך בה אתם צועדים, הדרך בה אותם מתבוננים בטלויזיה, אתם שמים לב עם כל החושים שלכם, ואתם מתנסים בזה תוך הזדמנות לאיזון.

אם כל מה שאתם רוצים זה להקטין או להגדיל את גודל הגוף שלכם, אתם חייבים להתחיל עם הרגשות שלכם. אתם חייבים להתחיל עם איזון של אהבה עצמית מספיק כדי שיתחשק לכם להשתמש בעשרת העקרונות כדי להגיע להגשמה.

שאלה: מאסטר קיראל, מהי האמת לגבי המנאפוז, ומהי מטרתה? האם זה הזמן עבור נשים להחלמה רגשית?

קיראל: מנאפוז היא התקופה בה הגעתן אל כוח אנרגטי בחייכן בו איזון כבר אינו אופציה. הוא נתון. השנים של המנאפוז עבור נשים הן השנים בהן הן חייבות להיות מאוזנות. זהו הזמן הכי מאוזן עבור הנשים. זהו זמן בו נשים כבר אינן נאבקות יותר עם הסגולות הנשיות/גבריות שלהן. במקום זה הן מבינות שהן ביטוי האור האנושי של הבריאה. התקופה של המנאפוז עבור האשה הינה התקופה הכי נהדרת כדי להכנס לעולם המאוזן.

כל הדברים שמאשימים בהם את המנאפוז - הפרעות, מחלות, "חוסר נוחות" – אינם אלא מערכת חשיבה של אמונה. אתן יכולות להסתכל על המנאפוז כתקופת המחזור הכי רצינית שאי פעם היתה לכן. אם העולם היה מבין שכאשר אשה מגיעה לתקופה המנאפוז שלה היא בתקופה הכי חכמה שלה, הגברים היו שמים לב למה שלנשים יש לומר. כשלילידה האמריקנית היה את תקופת המחזור שלה, נהגו לשים אותה באוהל כדי שלא תטריד אף אחד, ואז הגברים היו מתגנבים מאחורי האוהל שלה ומקשיבים לכל מה שהיא אמרה. זה היה הזמן בו האנרגיות שלה עלו לשיא שלהן, ואפילו מעבר לכך. היום נשים משתמשות במחזור החודשי שלהן כדי לומר: "יש לי יום רע", או "אני הולכת להיות רעה אליך היום".

מנאפוז הינו הזמן במסע החיים שלך כאן, על פני האדמה, בו את מגיעה לבהירות הכי גדולה שאי פעם יכולת לחוות. אם אינך נמצאת בקו הרגשות האמצעי, את נתקלת בגבהים ובעמקים, והם הופכים להרגל. ההרגל נוצר כי לעתים תכופות אתן חשות יותר בטחון בכאוס מאשר בבהירות, כי אולי כל החיים לפני המנאפוז היו כאוטיים. כשאתן נמצאות באפשרות הזו של קיצוניות, צפו לתקופת המנאפוז כאחת המתנות היותר נפלאות שהבורא העניק לכן. זהו משהו שכדאי לצפות לו.

שאלה: אם הנשים היו ערות לכך שאיזון אמור להתרחש, האם הגוף הפיזי היה נכנס למצב יותר בריא באופן אוטומטי?

קיראל: ראשית עליך להבין שרק לעתים נדירות הגוף עושה משהו באופן אוטומטי. בדרך כלל הגוף עושה בדיוק מה שאתן חושבות שהוא צריך לעשות. ולכן, אם את חושבת שגופך עומד לכרוע, קיים סיכוי טוב וחזק שגופך אכן יכרע.

אם תיכנסי אל תקופת המנאפוז תוך הבנה שהגוף משתנה אל תוך תקופה של אפשרות של רטט חדש, הגוף מתחיל להציע לך יותר כלים לאיזון. אם היית יותר זכר מנקבה במסע שלך , הוא מתחיל להציע לך כלים יותר נשיים, וההיפך. הגוף ישתף פעולה, לא יגיב. הוא הולך לשתף פעולה עם האור שמקיף אותו, אור המוגדר על ידי המחשבות שלכם. ברגע שהמחשבות שלכן יתבהרו, אתן תיקחנה את המנאפוז לרמת מודעות אחרת. אל תלכנה אל הכיוון של להיות מוכרעות. לכנה לבניה.

שאלה: האם אפשר להשוות בין המנאפוז הנשי לשינוי הגדול של אמא אדמה?

קיראל: טוב, הייתי אומר שזה כך, כן. אפילו לא הייתי משווה ביניהן. האשה היתה עסוקה בזה פעם בחודש במשך רוב ימיה, ממש כמו אמא אדמה. לאמא אדמה זה נקרא הירח החדש.

ולסיום

קיראל: אין זה משנה איך אתם מסתכלים על העולם, בין אם אתם מסתכלים על הסכסוך במזרח התיכון, על הסכסוך של הכנסיה הקתולית, או על הסכסוך של האנשים הרוחניים, אתם חייבים לדעת שכל דבר שנעשה, הופך לאפשרות של הדבר שבא אחר כך. ברגע שהגדרתם את הסבירות של מה שאתם משתוקקים אליו, סביר להניח שתעשו רק את מה שייקח אתכם לשם. האדמה, ברגע זה ממש, הולכת בכיוון השינוי עמוק ביותר שלה, ואתם תראו עולם שבאמת רוצה לגלות את אור הבורא שלו.

בסופו של דבר, זה עדיין יגיע להתמרכזות של בני האדם, ישויות האור של האדמה, החלק של הבורא שמיועד להעיר עצמו למלוא מי שהוא, לשנות את העולם. השינוי צפוי, ידידי. אם תקחו בו חלק תלוי אך ורק בכם, כפרטים, אבל הגורל לא ישתנה. הגורל ייקח אתכם אל האור המתעורר. איך שתגיעו לשם ובאיזה התגלמות תבחרו להגיע, תלוי אך ורק בכם.

אתם יכולים להלך לאורו של אלוהים הבורא. אתם יכולים לחוש באהבת הבורא מבלי להצטרך למות כדי שזה יקרה. אתם יכולים לחוש באהבה בעודכם מגולמים, בכך שתמרכזו את עולמכם הרגשי ותאפשרו לעצמכם לחוות את מלוא האפשרויות. אתם, ידידי, הנכם האור האנושי, אור הבורא שעושה את המסע, והמסע שלכם יכול להגיע לרטט הגבוה ביותר שלו רק אם תיישמו את העקרונות הכי מאוזנים האפשריים. אני מתפלל שכל אחד ואחד מכם יגלה בתוכו את התשובה המאוד בוערת של להיות אהבה, ובאהבה הזו, לא תמצאו ניגוד.

ערב טוב.

(1) מנאפוז – התקופה שלאחר סיום המחזור של האשה, 'גיל המעבר'.