הכרות עם החזון הלמוריאני

המדריך המאסטר קיראל באמצעות קהו פרד סטרלינג

http://www.kirael.com/

בספרם הראשון של חומרים מתוקשרים: 'קיראל: השינוי הגדול', מאסטר קיראל ופרד סטרלינג הציגו לקוראים כמה היבטים מעניינים של היבשת הלמוריאנית הקדומה ושל הישויות המתפקדות מתוך אהבה, שהתפתחו עליה. במשך השנים, קיראל המשיך להתייחס ללמוריה, לקשר הרלוונטי שלה לכדור הארץ ולהתפתחות העכשווית שלו. לאחרונה, קיראל ביטא תשוקה חדשה - וצורך דחוף - להביא את העולם של למוריה למודעות לטובת עובדי האור המתעוררים עכשיו. באמצעות קהו סטרלינג כַמדיום שלו, הכתיב קיראל, פרק אחר פרק, ספר מקיף על למוריה ועל החוכמה שלה. המאמר הזה הינו הראשון בסדרה של מובאות מהספר הזה.

קיראל: אם אתם פותחים את לבכם וקוראים עם לבכם – במקום עם המוח שלכם - אתם הולכים לפגוש ספר מאוד מתובל העומד לגעת במיתרי לבכם. יהיו שיאמרו שאני שׁר בזמן שאני מדבר. אחרים יאמרו שזהו בסך הכל אוסף יפה של משלים שקובצו ביחד. מה שאני אומר לכם, ידידי, הוא: אני מדבר על זמנים עתיקים, זמנים בהם השפה האנגלית שלכם אפילו עוד לא היתה קיימת כפי שהיא קיימת היום, אולם אלו היו זמנים, ידידי, בהם אנשים דברו מלבם. ואולי, רק אולי, לשם מועדות פנינו. ולכן אני מבקש מכם לאפשר לעצמכם את הלוקסוס, אם תרשו לי, של מציאת שלווה והרמוניה במילים שלי, כי אני רוצה שהריפוי יחל.

אתם מבינים, העולם שלכם הגיע לזמן ולמרחב בו עליו להתחיל להירפא, וזו, ידידי, הסיבה לנוכחותי כאן. אני כאן כדי לגרום לריפוי הזה. אני כאן כדי לומר לכם שיש תקווה גדולה יותר מכפי שחשבתם שקיימת, ויש לעזוב בצד, לעת עתה, את כל אלה החושבים על יום הדין. אתם צריכים למצוא משהו חיובי בכל מה שיש לי לומר. אתם צריכים להיות מסוגלים לראות יופי בכל פרוייקט קיים.

אני מקווה שתאפשרו לעצמכם לזרום אל תוך העבודה היפהפייה הזו, כי אם אכן תעשו זאת, ידידי, תגלו שאתם נזכרים שהייתם במקומות זהים לאלו שאני מדבר עליהם – זכרון שאינכם מסוגלים להבינו כי אתם חיים מאחורי הצעיף, הצעיף של היותכם בני אנוש. אתם חיים בעולם שאומר שעליכם לעשות דברים מסויימים בדרכים מסויימות. אבל אני כאן כדי לומר לכם שהדרך הזו הסתיימה. זהו זמן לגמרי חדש, ממד לגמרי חדש. זהו הזמן ש"אנו העם" יזדקפו ויהיו מסוגלים לבשר שישנו המסע הזה הזמין עבורם, ושהם עומדים לצאת אליו.

ובכן אם תרצו, זה משהו כמו שְבו בנחת והירגעו. קחו לעצמכם נשימה ענקית ועמוקה. אפשרו לעצמכם לחוש את מילותי בזמן שאתם קוראים אותן. אני מבקש זאת מסיבה מאוד פשוטה, כי זוהי דרך הכתיבה שלי, זוהי הדרך בה אני שולח את המסר אל כדור הארץ. אבל אולי הדבר הכי חשוב – זוהי באמת הדרך שלכם לשמוע, כי הטוהר של המסר שלי פשוט כפי שאתם הייתם רוצים שיהיה, כמו שהוא יכול להיות מסובך כפי שהייתם רוצים לסבך אותו. אולם התקווה שלי היא, שתמצאו דרך לאפשר לעצמכם לחוש בחופש של הידיעה שהזמן היה הקיים הרבה לפני שהוא נמדד.

ובזה ידידי, יהיה לנו את מה שאנו מכנים החזון הלמוריאני, חזון שהיה השינוי הכי גדול שאי פעם הגיע אל הגזע האנושי. אתם תראו שיש תחושה גדולה יותר, הבנה גדולה יותר ומודעות גדולה יותר זמינה למחפשים, ובשבילם אני כותב את הספר שלי, המחפשים של העולם. אפשרו למסע להתחיל, ידידי.

חשוב שתבינו, ידידי, שבעולם הזה שאתם מכירים ככדור הארץ, התקיימו אוכלוסיות אחרי אוכלוסיות. אתם אינכם הראשונים, ובטח שלא תהיו האחרונים. אבל הבינו: ברצוני לקחת אתכם לזמנים בהם הבורא השאיר את כדור הארץ ללא שום ישויות. בעצם כל מה שנשאר היה המארג המינראלי הנפלא. רובכם תסכימו עם העובדה שהבורא יכול לארוג כל דבר שהוא חפץ. כל שעליו לעשות זה לאסוף מספר מסויים של מחשבות, והמחשבות הללו מתחילות להפוך לחלקיקים שהופכים להיות מציאות.

אז הסתכלו על העולם הזה, על הפלנטה היפהפייה הזו שיום אחד תקראו לה כדור הארץ, ודעו שהבורא טאטא אותו לחלוטין פעם נוספת. ואז הגיע הזמן להתחיל מחדש. וכך זה החל כפי שתמיד זה מתחיל: מארג המינרלים האדיר יתחיל לגלגל פנימה את כל האהבה והאור שלו, והבורא יתחיל לחשוב, הוא יתחיל להזין את המחשבות שלו; ההתרגשות העתיקה הזו של התפתחות - תתחיל.

וכך הוא ייצור את כל החלקיקים שלו, והוא יתחיל להוסיף זאת אל המארג המינראלי. הוא יתחיל, כמו תמיד, עם המארג היפהפה של הצמחים. הצמחים הללו יהיו פשוטים בהתחלה, אבל מהר מאוד הם יתחילו להתפתח. הם יתחילו להתחזק. חלק מהם יהיו כְמה שמוכר כמארג העצים, הם יגיעו לשמים, וכל מה שמתחתם יוזן על ידי הצל שלהם. השמש תתחיל למלא עם פרחים יפהפיים, ועם כרי עשב אדירים. ושם היא תהיה, ידידי, פלנטה שהתעוררה אל מארג הצמחיה.

עם כל הפאר שלו, הבורא יתחיל לברוא את מה שאנו מחשיבים כמארג החרקים, כי המארג הזה הינו המארג שיכול להאיץ את ההתפתחות. יהיו בו יצורים בעלי כנפיים, והם יזינו האחד את השני. הם יקחו את הזרעים של מארג הצמחיה ויפיצו אותם לאורך ולרוחב. וכך ההתפתחות תיפתח למלואה. זה לא יקח הרבה זמן, ידידי, עד שהבורא יפתח את המחשבות שלו לעולמות נוספים, והמחשבות הללו יהיו בצורת מארג של בעלי החיים, והוא יארוג את החלקיקים הללו יחד. והחיות האדירות מהעולמות האחרים, הפכו אמיתיות על פני הפלנטה הזו. הן הסתובבו חופשיות, אם תרצו, חופשיות מפחד. היתה להם מחשבה אחת בלבד, והמחשבה הזו היתה להתפתח.

התודעה שלהן היתה הרבה יותר גדולה מזו של מארג הצמחיה. הן חשבו שעליהן להזין האחת את השניה, ושעליהן ללדת את הוולדות הכי טובים שלהם, כי הם ידעו באנרגיית ליבם, שיום אחד הבורא, עם כל אהבתו, יברא את מה ששוב ייקרא ההתנסות האנושית.

העולם של למוריה. מדוע לדעתכם, ידידי, חשוב לאדם של היום להכיר חברה כה קדומה שאנו קוראים לה הגזע הלמוריאני? מדוע אתם חושבים, שאנשים תוהים איך המרחב הגדול הזה שנקרא למוריה יכול היה להתקיים בדרך בה התקיים – בכוחות מאוחדים של התפתחות? ואולי יותר מהכל, אולי יותר חשוב מהכל, זה מדוע אתם חושבים יש כל כך הרבה הכותבים את הסיפורים של התרבות העתיקה הזו?

מנקודת המבט שלי, זה נראה פשוט. זה נראה שהגיע הזמן עבור 'אנו העם' שעל פני האדמה, להגיע להבנה הקולקטיבית ששינוי זה דבר מכובד, ושעליכם להתחיל להסתכל על עולמכם בדרך שונה לחלוטין. אתם מוכרחים להתחיל להסתכל האחד על השני כחשובים. אתם צריכים להתחיל להסתכל על עצמכם כאור החיים עצמו. הגיע הזמן שהעולם האנושי יתחיל להתבונן מעבר לצבע ולעור, להתבונן מעבר למבנה העיניים, להתחיל להפחית את הגבולות ששמרו עליכם נפרדים האחד מהשני במשך כל כך הרבה זמן.

אם כן אנו נתבונן על התרבות העתיקה הזו למוריה. אנו נתחיל לראותה בדרך היותר יפה שלה. אנו נראה את 'אנו העם' של אותם הזמנים, שיכלו לחיות בהרמוניה עם כל צורות החיים של אותם הימים. הם יכלו לארוג את האנרגיות שלהם בין הצמחים והחיות, ואפילו בין עולם המארג המינראלי, ולהגיע למודעות הגדולה שהכל יכול לחיות באחדות. הם יכלו להתחיל לראות עתיד הנפרש בכזה יופי, ששום דבר לא יכול היה לעצור אותו.

וזו הסיבה, ידידי, שאנו מדברים על הדבר הזה הנקרא השינוי הגדול בתודעה. זהו עולם שיתכן והקדים את עצמו, אבל זה עדיין עולם ששווה להסתכל עליו, כי זה העולם שיום אחד תהפכו להיות – עולם של אהבה, עולם של התפתחות, עולם שנוצר בכח מחשבה אחת, מתעורר לריפוי, מתעורר לאהבה.

היבשה הזו, כמו שאנו אומרים, שהיתה ממוקמת ברובו של מה שנקרא היום האוקינוס הפסיפי, החלה את המסע שלה עם התעוררות החלקיקים של הבורא בצורה של בני אדם. הם הילכו על פני האדמה הזו בדרך מאוד יפה. הם לא התקיימו כדי להתחרות האחד בשני, הם פשוט התקיימו כדי להתפתח. הם מאוד התאמצו לוודא שהכל היה שוויוני. הם וידאו ששום צורת חיים לא תפיל צל על צורת חיים אחרת. הם החלו עם ההבנה שהם יכולים לחיות ביחד בניגוד לחיים בנפרד.

יהיה זה לי לעונג להציג לפניכם תבניות אנרגיה שונות ורבות מאותו עולם. יהיה זה לי לעונג להציג לפניכם ישויות אדירות מאותם הזמנים. יהיה זה לי עונג להראות לכם איך הם מדדו דברים שונים בעולמם. אבל יותר מכל, יהיה זה לי לעונג לפקוח את עיניכם ואת מערכת החשיבה שלכם לדרך חיים שיום אחד תהיה שוב דרך החיים שלכם. ולכן, צאו למסע הזה עמי, בעוד אנו מתחילים.

הייתי רוצה להבהיר לחלוטין איך הם שמרו על ההיסטוריה שלכם, כי אתם מבינים, ההיסטוריה שלהם נשמרה מדור אחד למשנהו על ידי אלו שנחשבו זקני השבטים. הם היו נטענים, אם תרצו, עם הידיעה שתמיד עליהם להיום מושלמים. אז זה תמיד היה עם הידיעה שעליהם להיות במצב מושלם בכל זמן. ולכן זה נחשב כבוד גדול להיות שומר המידע הזה.

המידע הזה חולק למשהו שהם קראו לו 'סולג'וּרן' ((souljourn (1). הסולג'ורנים הללו החלו מרגע תחילתה של ההתנסות האנושית, ונמשכו עד לסיום חייו של אחרון הלמוריאנים. כל מה שהיה באמצע, נשמר באותם סולג'ורנים, ידידי. מדובר כאן על אלפי שנות היסטוריה, ומדובר כאן על משהו מפואר ביותר.

איך זה יתכן שלנו, בעולם ההדרכה, יש גישה אל כל זה? בגלל שזה מה שאנו: אנו מדריכים. אנו יכולים לגשת אל רשומות ואל מידע של זמנים מפוארים של העבר. אנו יכולים להקשיב, כשההיסטוריות המפוארות הללו מתחילות להימהל מדור לדור, ובכך אנו יכולים להביא זאת אליכם, כי אלו זמנים נהדרים, כי זהו מקום נהדר. ויותר מהכל, כפי שכבר אמרנו, זהו משהו שתגלו שהוא חלק מההרפתקה שלכם ההולכת ונפרשת לפניכם.

לישויות הלמוריאניות לא היתה ממשלה כפי שאתם מכירים אותה היום. הם בדרך כלל התקיימו עם מה שכינינו אז המועצה. לראות מועצה, זה בעצם לראות תבנית של אנרגיה שגדלה ומתחילה לחוות את ההתגלות של עצמה, והם היו בונים תבנית שהאחרים הלכו בעקבותיה. זה לא היה כל כך מקבץ של חוקים, כמו שזה היה מקבץ של התנסויות, כי הם ניסו כל מיני תהליכים אחרים. הם הגיעו למודעות מאוד גדולה, שכדי למלא את היעד שלהם כלמוריאנים, הם חייבים למצוא הרמוניה בכל רמות החיבור שלהם.

אני חושב שחשוב לציין כאן, שאחד החלקים היותר חשובים של כל אדם, כל ישות, כדי להפוך להיות חבר מועצה היה, שחייב היה להיות לה פוקוס אדיר, והפוקוס האדיר היה, שהם רצות שיחליפו אותם מהר ככל האפשר, כי המסע שלהם היה להתפתח, והם יכלו להתפתח רק כשהם היו מתאמנים על מציאויות שונות. אלו שהיו מחויבים למועצה, נצמדו באופן איתן אל כל מה שהם למדו, עד שלמידה חדשה יכולה היתה להיות למציאות.

וכך הלמוריאני עשה את דרכו אל תוך מועצה ואל עזיבת מועצה, ואז אל מועצה אחרת. היו מועצות שטיפלו בכל השאלות, וזה תמיד נעשה בדרך יפה של הגינות, כי הם אמרו שאין צורך שמישהו יפסיד.

אם כך, איך היתה להם, מה שאתם מכנים היום אנרגיה של win/win? זו היתה, ידידי, התגלות חסרת תקדים בכל היסטוריה שהיא. זו היתה ההתגלות שבעזרתה הם ידעו שהאהבה חייבת להיות התשובה לכל היש. אלו לא היו נסיבות מקריות, כפי שהם קוראים להן היום. חברי המועצה הללו לקחו את התפקיד שלהם מאוד ברצינות. היות והם ידעו שיום אחד יהיה עליהם לעמוד בפני המועצה, הם וידאו שהמועצה שהם ייצגו תהיה הכי פתוחה והכי מספקת שאפשר, כי הם ידעו שכל ההחלטות הסופיות יתקבלו על ידי חברי המועצה, והמוצעות האלה יהיו שם כדי לוודא שכל אחד יתייצב מולן.

הם השתמשו בחוכמה שהועברה להם על ידי אבותיהם שוב ושוב כדי שיוכלו לראות איך אירוע גדול מתקדם, והם אישרו זאת כל פעם שיכלו. אף פעם לא היה מצב שבו הם יכלו להסתכל אחורה ולראות משהו שהם לא אישרו אותו. זה תמיד היה בקשר לקידום הדבר הכי קסום שהיה לאותו זמן.

לשרת במועצה לא היה פרס, כי זו היתה החובה. החובה של בן אנוש להתפתח. הם דיברו חופשי עם המלאכים ועם המדריכים. הם דיברו האחד עם השני באופן כזה, שהכל תמיד היה ברור. אבל מה שהכי חשוב לי שתבינו היום - למרות שלתודעה האנושית יש קושי תפישתי להבין במלואו איך מועצה יכולה היתה לנהל חברה שלמה - איך יתכן שמועצה התפרקה לצורות שונות שתמיד יכלו לבוא עם תשובה. הם מעולם לא עזבו פגישת מועצה מבלי להגיע למסקנות, מסקנות שתמיד היו לטובת המין האנושי כולו.

זה לא היה בקשר לאדם אחד או בקשר לקבוצה אחת, זה היה בקשר לאנושות. זה היה בקשר לחיות את חיי הבורא. זה היה בקשר לאיך הם יכלו להתפתח לרמה הבאה. והכי חשוב, זה היה בקשר להתפתחות שלהם כי הם רצו לראות עד לאן הם יכלו להגיע עם המושג הזה של להיות בני אנוש אבל לחיות את חיי הבורא, לחיות כמו ישות של אור בגלגול. וזו היתה הדרך בה הם קידמו עצמם.

כשאנו לומדים על הסולג'ורנס , לעולם לא נמצא זמן בו הם הלכו לאיבוד במסע ההתפתחות שלהם. אף פעם אי אפשר לראות מצב בו הם לא יכלו להבין משהו, כי, אתם מבינים, הם תמיד פתחו את ליבם. הם הקשיבו מתוך אהבה. הם מצאו התנסות שתעזור להם לנוע אל הרמה הבאה. זה תמיד היה בקשר למציאת היופי בתוצאה הסופית. ובצורה זו הם תמיד הצליחו.

כשאנו פונים לרגע מהמועצות, ברצוני להראות לכם את החברה הלמוריאנית – חברה שלא חיה בצורה של היררכיה כמו שהיא חיה ברמת תודעה. לכל אחד היה ברור שאם, בעצם, מישהו היה שם יותר ולמד וראה יותר – הם יכלו ללמוד ממנו. וכך הזקנים קבלו יחס של כבוד כפי שהגיע להם.

אבל לא תמיד הם השתמשו במה שהזקנים לימדו אותם. שוב, הם נכנסו למרחב ולזמן בו הם פתחו את ליבם לעולם שחי לפניהם. הם יכלו לראות דורות של עובדי אור, והם יכלו ליצור עמם קשר פשוט על ידי מסע במרחב ובזמן. ושם הם יכלו למצוא את ההדרכה הגדולה.

הם לא למדו משגיאותיהם של האחרים. הם למדו מההתעוררות הגדולה של אותם אחרים. הם ראו בתוכם את אותו דבר שנע קדימה, והם התרחבו עמו. הם מעולם לא למדו מעבודת הפרך של הזמנים העתיקים. הם למדו רק מהאפשרויות ומהחדש, מאחר והם הסתכלו על כל מה שנעשה, ומאחר והם יכלו לקחת רק את החלקים היותר יפים משם, כי זה היה המסע שלהם. הם ידעו שיום אחד הם יחפשו משהו, ושם הם יגלואותו. הגילוי שלהם יהיה אדיר. זה יפתח ממדים חדשים של תודעה, וסולג'ורן חדש ייפתח.

אם כן אתם מבינים, ידידי, הם לא הזדקקו לממשלה. הם לא היו זקוקים לכח משטרתי. הם לא היו זקוקים למישהו שישמור עליהם, כי הם שמרו על עצמם וכולם דאגו להתפתחות שלהם עצמם, להתפתחות של כולם, להתפתחות הישותית. ואת זה הם מצאו. ואת זה הם הזינו. וזה מה ששמר עליהם שיהיו מי שהם.

מאנגלית: חמדה טלאור©

(1) souljurn – סולג'ורן היתה מדידת זמן למוריאנית, אבל זו לא היתה מדידה כמו שלנו (שנים, חודשים, ימים וכו'). זו היתה תנועה קולקטיבית התפתחותית של כל החברה. כשהכול היה מוכן, התקדמו לסולג'ורן הזמן הבא.