לצעוד בנתיב עם הרוח

קיראל באמצעותו האוהבת של המדיום קהו פרד סטרלינג

http://www.kirael.com/

קיראל: זהו זמן יפהפה להיות ער כאן, על כדור הארץ הזה. אני עומד לפתוח עם הצהרה שאני מקווה ומתפלל שכל אחד ואחד מכם יוכל לחוש, כי זו הסיבה להיותי כאן, להיות מורגש. כאשר אתם קוראים את מילותי, אפשרו לביטוי להכנס אל לבכם כך שתוכלו לחוש מי הנני.

לאור זה, ידידי, הנושא של היום הוא "לצעוד בעולם לצד הרוח". אפשרו לי, קודם כל, לקחת אתכם חזרה לזמן בו כל אחד מכם ישב בתוך אהבת אלוהים הבורא, בטוהר של גופי קריסטל האור שלכם. אתם חיפשתם דרך והמתנתם כדי לכבד את כוח הבורא, כשלהפתעתכם הגיעה השמועה שלידה עומדת להתרחש על פני כדור הארץ. כל שהיה עליכם לעשות, זה לאפשר לעצמכם להיות זמינים כדי שתוכלו למצוא את עצמכם על פני הפלנטה הזו הנקראת ארץ. היו ביניכם כאלו שחיפשו אותה רחוק מאוד.

האיש הצעיר הזה, שכבר גילה את אמו בארץ מאוד רחוקה, קפץ לחיים, בדיוק כפי שעשה כל אחד מכם. כשהוא נולד, רבים באו לבקרו נושאים עמם מתנות, יחד עם זה הוא החל את חייו בנסיבות צנועות, בדיוק כמוכם. כל אחד מכם החל את חייו כשהוא תלוי באמהות ובאבות שלו. אין לכם את האמצעים לומר לאנשים מה שאתם רוצים או איך שאתם רוצים זאת. אתם רק אפשרתם לעצמכם להיות.

כשהאיש הצעיר הזה, עליו אני מדבר, התבגר מעט, אמרה לו אמו שהוא חווית חיים, בדיוק כפי שאני מקווה שנאמר לרובכם על ידי הוריכם. כשהוא התבגר עוד, הוא חש בשליחות הזו. הוא חש צורך לבטא משהו, בדיוק כפי שקורה לכם כשאתם מגיעים לנקודה מסויימת בהתפתחות שלכם. אתם חשים את הצורך הזה, את השליחות הזו - אם תרצו, לבטא. האיש הצעיר הזה עליו אני מדבר, קיבל החלטה להכנס אל תוך עצמו. בדיוק כפי שאתם עשיתם, הוא התבונן דרך כל התודעה שלו ואמר, "מה? מה הייתי עושה לו יכולתי? איך הייתי חווה את העולם הזה?" האין אתם, הקוראים את המילים הללו, מחפשים מה לעשות עם חייכם?

לבסוף, ממש כמו שכשאתם נולדתם, ריגשתם את הרחם ונכנסתם לעולם פוסעים אל תוך זרימת האנרגיה של נהר האור, האיש הצעיר הזה ריגש את המים לאחר ההטבלה שלו, ואז הוא נכנס לארץ ונולד מחדש. הוא התעורר. הוא אמר לכולם, "השלום הוא בלבה של האנושות כולה". הוא אמר לעולם, "השלום הוא בתוך אור הרגשות של כל הנשים היפות של העולם". כעת אתם יודעים שהדרך היחידה בא נמצא שלום הוא כשכל אחד מאתנו, בעולם שלי ובעולמכם, ימצא שלום בלבו או בלבה, ויאפשר לאהבה לנצח.

האיש הצעיר הזה הילך על פני האדמה ולא היתה לו כנסיה, בית כנסת או קתדרלה גדולה, יחד עם זה הוא היה אחד המטיפים הגדולים של העולם הזה. הוא פשוט עמד במדבריות, בכל מקום בו אנשים הקיפו אותו, דיבר מילים של אהבה והראה להם איך להירפא. אומרים שהאיש הצעיר הזה היה המרפא הגדול מכולם, אבל אתם יודעים מה אני חושב, ידידי? אני חושב שהוא היה המשתף הגדול מכולם, כי הוא שיתף את כולם בידיעה שכל אחד יכול להירפא. הוא שיתף שלכל אחד היתה הזכות מלידה על פני הפלנטה הזו ללכת לאיזו רמת תודעה שהוא רוצה. האיש הצעיר הזה השאיר רושם גדול מאוד על פני כדור הארץ. ההחלטה שלו היתה לחיות כמה שאפשר עם כמה שיותר תשוקה, לגעת בכמה שיותר אנשים, ולרפא עצמו ואחרים בדרך הטובה ביותר שהוא יכול. הוא לא שאל את הבורא כמה זמן יש לו. הוא פשוט המשיך לנוע קדימה.

האם אינכם יודעים שכל אחד מכם מגיע עכשיו לאור הזה? אתם מגיעים אל הידיעה שאתם יכולים להשתנות. אתם יכולים להקשיב לעולם הרוחות שלכם מבלי לוותר על כח מסע ההתפתחות שלכם. רוב האנשים הרוחניים מגיעים להבנה שזה לא בקשר לאורך הזמן אותו אתם מבלים כאן על פני הפלנטה הזו. במקום זה, זה בקשר לידיעה שבשובכם אל הבורא, השגתם משהו.

הגיע היום בו עשה האיש הצעיר את כל מה שהוא בא לעשות, ואז הוא חזר הביתה לבורא. סיפור נורא מסופר על הדרך בה חייו "הסתיימו". אומר לכם, שאם אי פעם תגלו את היופי שבמותו על הפלנטה הזו, ואיך זה עזר, אפילו לכם באופן אישי, תדעו שהאיש הזה עליו אני מדבר - שקוראים לו מאסטר ישו - עשוי להיות אחד החברים היותר טובים שאי פעם היו לכם. אתם מבינים, הוא בילה את כל הזמן שלו כאן בלימוד של מה שאתם עוברים, תוך ידיעה שיום אחד תקראו לו והוא ייענה, וזה יהיה היום בו המסע הזה שלכם יסתיים. אוה, הוא ישלח את המדריכים, הוא יהיה עם המלאכים, והוא אפילו יגע במיתרי הלב שלכם, אבל דעו לכם: אתם תפגשו אותו, אתם תעמדו עמו באהבה ובאור שלו כשתסיימו לעשות כאן את כל מה שבאתם לעשות, ואז תחזרו אל אורו של מי שאנו מכנים אלוהים הבורא. הוא יחכה לכם בדיוק בתחילתו של האור הזה, ואוה, אני מקווה שלא תתאכזבו אם הוא לא יראה כפי שהוא נראה בתמונות שלו אצלכם. הוא נראה כל כך הרבה יותר יפה. אתם לא התבוננת ב'מונה ליזה' או בכל יצירת אומנות אחרת, אתם לא הרמתם עיניכם אל האלפים המלכותיים, אתם לא הסתכלתם בהרי הרוקי הנהדרים ולא ראיתם את היופי שלהם עם ההבעה שתהיה לכם כשתפגשו את מאסטר ישו. כשהוא יעמוד לפניכם, עלמים ועלמות, תכירו אותו ללא צל של ספק, כי בפעם הראשונה, לאחר הרבה מאוד זמן, תחושו באהבה בלי שתצטרכו לעשות שום דבר. אהבתו תעטוף אתכם ולא תצטרכו לעשות שום דבר אלא לחוש את האהבה של המאסטר הגדול.

אתם שואפים רק לזה, לעשות את המסע בשביל הבורא האהוב שלנו, תוך ידיעה שהמאסטר הצעיר ישו הינו מדריך לכל אחד ואחד מכם, כולל אנשים בתוך האזורים העמוקים של סין, אינדונזיה ויפן, שמעולם אפילו לא שמעו את שמו. הוא בכל זאת מכיר אותם, וברמה מסויימת הם בכל זאת מכירים אותו. זה כבר לא יותר בקשר אליו. זה בקשר אלי ואליכם – אני, אתם הרוח, הרוח האנושית. זה בקשר אלינו – שוב מתחברים.

ובכן, זו הנקודה שלי, ידידי, וכל אהובי וכל האורות שלי. דעו שהיופי של אלוהים הבורא העמיד לרשות כל אחד מכם מדריך, מלאך, קבוצה של מדריכים ומלאכים, מה שאתם זקוקים לו. הם שם בשבילכם, ואני כאן כדי להזכיר לכם, שכל עוד תמשיכו לתהות היכן הם, הם ישארו מחוץ לטווח הראיה. כל עוד תמשיכו לומר "אני רוצה לשמוע אותם, אני פשוט איני יכולה", הם לא יפריעו לכם. כל עוד תמשיכו לומר, "אינני יודע. אני יודע שהם שם היכן שהוא, אבל אינני יודע היכן", הם ישארו מחוץ לטווח הראיה שלכם, כי מה שאתם אומרים להם הוא, שאתם עדיין עוד קצת מפחדים לגלות שההרפתקה הארצית שאתם עוברים הינה רק חלק מהמסע של הרוח כולה. מה שאתם אומרים לעולם הנשמות הוא, "האמת היא שאני קצת מפחד שאם אראה או אשמע רוח, אאבד את התשוקה שלי לעשות את המסע הזה שלי על פני האדמה". אני מציע לכם, ידידי, לאלו המחוברים כמו המדיום שלי, דעו את היופי של מה שזמין לכם. עולם הרוחות יאפשר לכם את הימים הרעים ואת הימים הטובים, כי זהו המסע שלכם. אבל אתם תלמדו שאם אתם פשוט לא מודים שאינכם יכולים לראותן, עולם הרוחות נהיה אמיץ יותר והימים הרעים פוחתים והולכים, והטובים מתרבים. אתם אומרים: "אינני שומע אותם. יש לי לפעמים התחושה, מאסטר קיראל, אבל אינני שומע את הקול באזני". אינכם שומעים אותם כי הם מבינים שאתם עוד לא ממש מוכנים לקראתם. אם הייתם מוכנים, הייתם שומעים או רואים אותם, או חשים בהם. הייתם יודעים שאותם רגעים בהם אתם נמשכים למשהו, הינם רגעים עם הרוח.

הקשיבו למה שאני אומר, ידידי. אם אתם רוצים לצעוד עם הרוח, אם אתם רוצים לשוחח עם הרוח, חדלו לומר לנו שאינכם יכולים לעשות זאת. מה יקרה אם זה יתחיל רק כלחישה או כמחשבה? מה אם אתם צועדים בדרך הראשית של החיים או בדרך הצדדית של החיים ויש לכם תחושה שעליכם להתבונן בחלון ההוא ששם, אתם עושים זאת ואומרים, "טוב, לא שמעתי שום מסר". זה היה צעד גרוע מאוד. כשאתם אומרים, "לא שמעתי שום מסר. בשביל מה אני מתבונן בחלון הזה? לא ראיתי בחלון הזה שום דבר ארור שיגרום לי להבין." אז אתם עוד קצת מאכזבים את המדריכים שלכם. אתם מבינים, אם אתם מתבוננים אל אותו חלון, ידידי, אתם תמצאו משהו, איזה חפץ קטן על השלחן, על שלחן הלילה; אולי תראו בד על הכרית, או תמונה על הקיר, או אולי צבע שלא הבחנתם בו קודם לכן. זו תהיה חגיגה באותו רגע כשתאמרו, "אלוהים אדירים, תראו את הכרית הזו על הספה בחלון הזה! מעולם לא ראיתי פסים מנוקדים קודם לכן! והנה יש דבר כזה". אולי תראו פסלון של דמות של מלאך, ובעודכם מסתכלים עליו וחושבים, "אלוהים אדירים, האין זה הפסלון הכי יפה שראיתי בחיי?" מגיעה אליכם עוד לחישה קטנה בראשכם, "זה אני, זה אני, כך אני נראה", ובום! העולם נפתח עבורכם. אתם מבינים, ידידי, אהובי, האור שלי, עד שלא תתחילו לומר את המילים הנכונות, איננו יודעים מה אתם רוצים. אנו רק מנחשים, והאמינו לי, יש לנו רמת תודעה בדיוק כמו שלכם, יחד עם זה, ללא משהו חיובי, איננו זזים. נסו בבקשה את כל הדברים הטובים, נסו את כל ההצהרות הללו, "אני לא מבין זאת, מאסטר קיראל, אינני קולט מה שאתה אומר." ואני מבטיח לכם, שאז באמת לא תקלטו זאת. אם תאמרו, "אני מקבל אותך ברמה מסויימת ומחפש רמה נוספת", אנו שומעים את המילים. אנו חשים בנוכחות האהבה שלכם, ואז אנו מסתכלים וחושבים שהגיע הזמן להיעשות מעט יותר קולניים באזניכם.

כמו שהמדיום אומר, יתכן ולפעמים לא תשמעו אותנו עם קול, אבל יום אחד, יום אחד, אני מבטיח לכל אחד מכם, שאם תחדלו לומר, "אינני יכולה לעשות זאת, אינני יודעת איך, ואינני יודעת", בדיוק כמו שהמדיום מלמד אתכם בשיעורים שלו, אנו נגרום לכם להכיר אותנו.

אם אתם רוצים לצעוד עם הרוח, חיו את חייכם עם הרוח, ואז לכו באותה דרך כמו הרוח. אני אומר לכם כאן ועכשיו, עמדו, ידידי, עמדו לצד המדריכים והמלאכים שלכם. התבוננו בהם. הדבר הראשון שאתם חושבים הוא, "איך אני מתבונן בהם? אינני יכול לראותם". אם תסתכלו עליהם, הם יהיו שם. אתם מבינים, אתם רוח, ידידי. הם אינם שוהים מאחוריכם היכן שהוא. הם אינם צפים ליד התקרה שלכם. הם חיים בממד אחר. כאשר אתם אומרים, "אני הולך להסתכל לרוח שלי ישר בעיניים", הם נמצאים ממש לפניכם, וברגע שאתם אומרים זאת, הם נמצאים בדיוק שם מביטים בכם חזרה. לכמה מכם הופיעו פתאום, בזמן מדיטציה, זוג עיניים שהתבוננו בכם? זה היה שינוי בממדים ואתם ראיתם את המדריך שלכם מתבונן בכם. כשאתם אומרים, "אני מתבונן אל אור הלב שלי של מציאות ההדרכה" - בום! – אנו נמצאים שם, אנו שומרים עליכם ואנו מקשיבים למחשבה הבאה שלכם. מה שלא תהיה המחשבה הבאה שלכם, זהו הכיוון שלנו, ואם אתם אומרים, "אינני יכול לראותכם אבל אני רוצה לדבר עמכם", זה כל מה שאנו צריכים לדעת. אתם ממש עדיין לא מוכנים לדבר עמנו. במקום זה, אמרו את המילים האלה, "הראיה שלי מתבהרת מידי יום. מידי יום אני הולך ונהיה בהיר יותר ויותר, עד שיגיע היום בו אוכל לראותכם בשלמות. אבל עכשיו, ברצוני לשאול אותך שאלה, מאסטר ישו, האם תואיל בטובך לומר לי מדוע אינני רוצה לקום בבקר וללכת לכנסיה? אתה מבין, מאסטר ישו, לא היתה לך כנסיה". מאסטר ישו ישתמש באחד מהרבה מאוד השליחים שלו כדי לומר לך, "הכנסיה מספקת לכם מרחב להיפגש כאחד, וליצור תכנון של אהבה". אוה, יש עוד דברים נוספים שהוא יאמר לכם, אבל אל תפספסו את הנקודה שלי. המשיכו לומר, "אינני יכולה", ואני יכול להבטיח לכם שאתם לא יכולים. התחילו לומר "אני הנני" ואני מבטיח לכם "אני הנני".

אני אומר זאת מעומק אנרגיית הלב שלי, וזה כל מה שיש לי באנרגיית הלב שלי. לי אין 'מקיש' כפי שיש בחזהו של המדיום שלי, נכון? לבי הוא הסלסול, הבהירות, החלקיק של אלוהים הבורא שנוצר בדרך כזו שיש לי חיים להציע, ואני מציע לכם כאן את חיי. כל אחד ואחד מכם הנמצא בטווח קולי, אני מציע לכם את חיי, את המהות של הלהבה הסגולה שלי. אני בא אל לבכם על בסיס יומי. אתם היודעים את שמי, אתם יודעים שאני בא אל לבכם דרך ה"חלקיקיות"

particle-ization)) של האור, ולעולם אינני נעצב, ידידי. אינני עצוב כשאתם אומרים, "אני לא קולט את זה". אני בכלל לא נעצב. אני מתעודד, שכל עוד אתם אומרים זאת, אתם לפחות מנסים לקלוט את זה. אינכם זקוקים לי. אתם מוקפים כל הזמן במדריכים ומלאכים מאוד עוצמתיים. אבל, בדיוק כמו כל המלאכים והמדריכים שלכם, אינני יכול להתקדם עד שלא תעברו מעט את נקודת הספק הזו.

אני כאן כדי לומר לכם משהו, ואם לעולם לא תשמעו משהו נוסף שיצא משפתיו של המדיום שלי, הקשיבו לזה. אם יש לכם תשוקה גדולה ואתם יכולים לבוא מעמדת ה"אני הנני", או כל מילה שתבחרו –אדם שווה, מבין, אהוד - אתם תגיעו אל אותו המרחב והזמן שבו לא תבקשו שום דבר נוסף לעולם. אתם פשוט תבראו אותו. אתם לא צריכים לבקש אותי, או את מאסטר ישו, או את אלוהים הבורא. אינכם צריכים לבקש. אתם צריכים לאפשר לנו לדעת מי אתם, ממה ה"אני הנני" שלכם עשוי. אז תוכלו לעשות את כל הבחירות שתחפצו. אלו מכם המחפשים עבודה חדשה, אלו מכם המחפשים מקום חדש לחיות בו, לא צריכים לבקש זאת מאתנו. אמרו לנו מה אתם, מה אתם רואים. אמרו לנו מהי התוצאה הסופית של התשוקה שלכם, ואנו נוביל אתכם לדרך. הקשיבו ואנו נצעד עמכם. המדריכים שלכם, המלאכים שלכם, האלים שלכם, לא יתנו לכם לצעוד לבד, ידידי. הם נמצאים כאן רק בשביל הסיבה האחת – לעזור לכם במסע שלכם. כל צעד גדול שאתם עושים, הם עושים. אתם חושבים שהם אינם רוצים לעזור לכם? אומר לכם זאת, ואשתמש בביטוי אנושי. ראיתי הרבה מדריכים בוכים כשהם עומדים עם הישויות הארציות שלהם. המדריך רואה מה שעובר על אותה ישות והוא יודע שעם דחיפה קלה ואוהבת מכם, היא תיפתח ותעשה כל מה שהיא יכולה כדי להדריך אתכם.

אם באמת יכולתם לראות את ידיו של אֶל לופז, המאסטר אשר על המוזיקה של המדיום שלי, הייתם רואים שהן רוקדות עם אור, וכל אצבע מורמת ומורדת חזרה עם מלאך מיוחד שנוסע עמו כל הזמן. אכן, המלאך הזה פופולארי למדי, אבל אני לא הולך לומר את שמו. זה לא חשוב. אל ידע כשיהיה מוכן לדעת. אנו קוראים לו "אֶל". יש לו עוד שם. אני מבין את זה. שמו הוא ג'ורג', אחד השמות היותר יפים הקיימים, שקיבל אחר אחד מאבותיו, אני חושב. הנקודה אותה אני רוצה להדגיש היא, שכאשר הוא לקח על עצמו את השם "אל", זה היה הצעד הראשון שלו באמירה, "אני הנני" חדש, ואני צועד עם הרוח.

אני אומר לכם, ידידי, אני נתתי לכם היום את המפתח להצלחה שלכם. אם לעולם לא תשמעו מילה נוספת נאמרת מהמדיום שלי, או ממני, ותחיו עם המהות היחידה הזו, אתכם תקראו לי כל יום במרומים ותאמרו, "או המאסטר המדריך קיראל, אתה הדבר הכי גזעי". זו התהילה של להיות מדריך. אנו עמכם. אנו צועדים עמכם. אנו לעולם, ל ע ו ל ם לא נחדל לצעוד עמכם. אנו אוהבים אתכם ואכפת לנו.

מאנגלית: חמדה טלאור ©